המבקש נתבע כערב לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), לפי כתב "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב", שנחתמה על ידיו יחד עם הנתבע מס' 3, מנהלה השני של הנתבעת ביום 24.12.02 לטובת הבנק התובע (נספח ד' לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק הנ"ל ב"סדר דין מקוצר"; להלן: "הערבות" ו "הבנק" בהתאמה).
הערבות נחתמה על ידי המבקש בסמוך לפתיחת חשבון החברה בסניף הבנק ב"לב דיזנגוף" (להלן: "סניף ת"א"), כאשר באותה עת ועד לאותה עת התנהל חשבון הנתבעת בסניף הבנק ברעננה (להלן: "סניף רעננה"; סעיפים 7 ו 17 לתצהיר המבקש שניתן בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו;ראה גם עדותו בתחילת עמ' 2 לפרוטוקול חקירתו הנגדית).
לפי המבקש, בעת תחילת דרכו בהנהלת הנתבעת, היה לנתבעת חוב לבנק, בסניף רעננה, שנוצר כתולדה של הלוואה שנטלה הנתבעת לצורך קניית ג'יפ פאג'רו עבור אשתו של הנתבע מס' 3 והוא לא היה אמור לערוב לחוב קודם זה; יתר על כן, הוסכם בינו לבין נציגי סניף ת"א היה שחשבון הבנק של הנתבעת יועבר מסניף רעננה לסניף ת"א על מנת שניתן יהיה להסדיר את תזרים המזומנים של הנתבעת באופן שהבנק יעמיד לנתבעת הלוואה בסך של -.60,000 ש"ח, כך שתוותר לנתבעת מסגרת אשראי שוטף בסך של -.50,000 ש"ח ולאשראי זה אמור היה המבקש לערוב במחצית, היינו שערבותו לא תהיה גבוהה יותר מאשר לסכום של -.25,000 ש"ח ולא תכלול גם את החוב הקודם (סעיפים 10 עד 16 לתצהיר המבקש).
האמור לעיל הוא אכן תיאור דברים מרגש, אלא שהוא עומד בניגוד לאמור בכתב הערבות, שהיא ערבות לכל חוב ואיננה מוגבלת בסכום.
יתר על כן, קשה לקבל תיאור דברים כזה מפיו של המבקש שהיה עובר לכניסתו לתפקיד מנהל בנתבעת, עובד בכיר של בנק הפועלים בע"מ, בתפקיד של מנהל אשראי בסעיף הבנק הסמוך לסניף ת"א הנ"ל ובוודאי ידע לקרוא ולהבין את משמעות חתימתו על כתב הערבות (סעיף 7 לתצהיר המבקש, עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון).
לאמור לעיל הוסיף על כן המבקש נדבך; אין הוא טוען שלא היה ער לחתימתו על כתב ערבות שאינו תואם את המוסכם אלא שהוא חתם במקביל על מסמכים נוספים, המתארים את האמור לעיל במדויק, ונוגדים לכן את האמור בכתב הערבות, אך אלה נשמרו בידי הבנק, ולא נמסרו לו למרות דרישותיו (סעיף 13 לתצהיר המבקש); לא זו אף זו אלא שהמבקש הודיע לפקידת סניף תל אביב שאין הוא ערב לחוב בגין ג'יפ הפאג'רו ונענה על כך ש"אין כל בעיה" (סעיף 14 לתצהיר המבקש); וגם מעבר לכך, הבנק לא אפשר לנתבעת לקבל את ההלוואה האמורה לעיל בכך שם לאל את תוכניותיה ותכניות המבקש, שלא היה חותם על ערבותו אלמלא הבטחת הבנק להסדר האמור לעיל לחובות הנתבעת ועל כן, כך המבקש, ערבותו בטלה (סעיף 21 לתצהיר המבקש).
בחקירתו הנגדית מוסיף המבקש את הפרטים הבאים:
כמובן שהמבקש לא קבל את המסמכים עליהם הוא חתם, התואמים את טענותיו לכך שהוא ערב רק למחצית סכומי מסגרת האשראי המיועד של הנתבעת; כמובן שהוא ביקש אותם ולא קיבל, אם כי אין בידיו מכתב הדורש את המסמכים; אין בידיו גם מכתב שהובטח לו, כמובן, על ידי הבנק לכך שאין הוא ערב בגין החוב הנובע מההלוואה לרכישת הג'יפ הנ"ל וכמובן שהוא גם לא שלח מכתב לבנק המבטא הסכמה כזו; אין לו גם הסבר סביר מדוע הוא לא הוציא כל מכתב לבנק על כך שהוא לא קבל את מסמכי הערבות הסותרים, כאמור לעיל, או מכתב המאשר את ההסדרים עם הבנק או מכתב המאשר שאין ערבותו חלה על הלוואת הג'יפ.
יתר על כן, לפתע, ורק בחקירה הנגדית, צצה לה הקלטה של ההסכמות שלהן הגיע המבקש עם הבנק, לרבות דרישותיו לקבל את מסמכי הערבות הנ"ל; ודברים אלה נשמעים לטענתו "...מילה במילה" (סוף החקירה הנגדית, עמ' 3 לפרוטוקול).
הגנתו הנטענת של המבקש, בכל הנוגע להיקף ערבותו, נראית על פניה "הגנת בדים"; ככזו היא ראויה לדחייה כבר בשלב זה [ ע"א 356/85 משה מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מא3 עמ' 319 בעמ' 322; ע"א 434/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"י מג2 עמ' 355; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח' פד"י מו4 עמ' 93 ]; מאידך, הגנה זו, רעועה ככל שתהייה נסמכת על עדותו ודבריו של המבקש שלא הופרכו; השאלה כיצד יוכיח המבקש את האמור לעיל ומה מידת האמון שיש לתת בדבריו אינן שאלות שניתן להכריע בהן בשלב זה [ ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113; ע"א 2148/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 133]; על כן, מהראוי לתת למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה, אם כי רשות זו תותנה בערובה בהתחשב באמור לעיל [ ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ. מירות סוכנויות בע"מ, פד"י מב1 עמ' 593 ].
עניין אחר, שלגביו יש למבקש הגנה ראויה נוגע לכך שביום 8.3.03 שלח המבקש לבנק מכתב, בו הוא מודיע על ביטול ערבותו (סעיף 30 לתצהירו ונספח ב').
אין הבנק חולק על כך שהמכתב אכן נשלח והתקבל אצלו (סעיף 8 לסיכומי טענות הבנק).
לכאורה, זכאי המבקש לכך שכל חוב שנוצר לאחר משלוח המכתב, לא ייתפס במסגרת חבותו שלפי כתב הערבות, גם אם הוא תקף כמות שהוא [ סעיף 15(א) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 ].
הבנק לא הפריד בתביעתו בין החוב שנוצר לאחר משלוח המכתב ובין החוב שנוצר לפניו ועל כן זכאי הנתבע להתגונן כנגד כל החוב, בטענה זו.
אני קובע על כן דלקמן:
המבקש זכאי להתגונן בטענה האחרונה ולעניין זה יהיה תצהירו כתב הגנה.
המבקש יהיה זכאי להתגונן בטענותיו המפורטות לעיל באשר להסכמות שהיו לו עם הבנק בכל הנוגע להיקף ערבותו ותנאיה וזאת בכפוף לך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של -.70,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית, בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי באי כוחו.
בנתון לאמור לעיל, יהיה התצהיר כתב הגנה גם בנושאים הנ"ל.
התיק יועבר למנ"ת לקביעת מועד לקדם משפט.
