1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 86,203 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק שניהלו הנתבעים אצל הבנק התובע (
להלן: "הבנק").
2. הנתבעים מעלים שורה ארוכה של טענות נגד הבנק: הם כופרים בחתימתם על טפסי פתיחת החשבון משנת 1991 (למרות שאין חולק כי בפועל ניהלו את החשבון אצל הבנק במשך 14 שנים תמימות לאחר חתימת מסמכי פתיחת החשבון); הם טוענים כי הבנק סרב לגלות להם מסמכים שהיו דרושים להם לשם הכנת הגנתם; הם טוענים כי בעת פתיחת החשבון הובטחו להם תנאים מועדפים, הבטחות שלא קויימו בסופו של דבר; הם טוענים כי הבנק התנה עימם שרות בשרות; הם טוענים כי הבנק לא עמד בהבטחותיו בענין העמדת מסגרת אשראי, דבר שגרם לכך שהבנק סירב לכבד שיקים ובסופו של דבר גם לקריסת העסק שניהלו. כל המעשים הפסולים המיוחסים לבנק התרחשו במרוצת השנים מאז פתיחת החשבון ועד לחודש אוגוסט 2004, כעולה מהאמור בס' 1- 75 לבקשה, וכן מהנספחים התומכים בה.
3. בעת חקירתו של הנתבע 1 על תצהירו, התברר כי ביום 23.9.2004, קרי, לאחר כל אותם מעשים אסורים המיוחסים לבנק, חתם הנתבע 1 (
להלן: "הנתבע") על "
הסדר פשרה לפרעון חובי לבנק" (ראה מוצג ת/1) (
להלן: "הסדר החוב"). בס' 1 להסדר החוב הוא הודה כי חובו לבנק עומד על סך של 81,000 ש"ח. בס' 3 להסדר החוב, הצהיר הנתבע כדלקמן:
"
אני חותם על כתב זה לאחר משא ומתן, שיקול דעת ובדיקה יסודית ומקצועית שערכתי מכל הבחינות באופן שהתחייבויותיי והצהרותי ניתנות והן תחשבנה כמוחלטות, ישירות, עצמאיות, בלתי תלויות, בלתי מותנות, בלתי מסוייגות ובלתי חוזרות, כפשרה גמורה וממצה (תוך ויתורים הדדיים) הואיל וזכויותיכם תלויות בכך ותחייבנה גם את כל הבאים בשמי ובמקומי לרבות מיופי כח, נאמנים, מפרקים, יורשים, כונסי נכסים וכו'. אין לי ולא תהיינה לי בעתיד כל טענה, עילה, דרישה ותביעה כלפי הבנק, הנהלתו ועובדיו ואני מוותר על כך בזאת במפורש, כל הקשור והנוגע לחובי לרבות בענין ריבית וכל חיוב ו/או זיכוי פעולה כמפורט בדפי החשבונות השונים והמסמכים על פיהם נוצרו החיובים והעתקי הפעולות השונות אותם קיבלתי מכם באופן שוטף ורצוף, משך כל התקופה בה נוהלו חשבונותי בבנק, באופן שהחשבונות הנזכרים לעיל נחשבים ויחשבו תמיד כמוסדרים סופית לשביעות רצוני."
על פי ס' 4 להסדר החוב, העמיד הבנק לנתבע הלוואת הסדר, שנועדה להפרע ב- 48 תשלומים חודשיים שווים ורצופים (ראה הסכם הלוואה מיום 23.9.2004 מוצג ת/2).
כעולה מדף החשבון האחרון שצורף לכתב התביעה, החוב נשוא התביעה נובע הלכה למעשה מאותה הלוואה שבשלב מסויים הנתבע חדל לפרעה, ואז העמיד הבנק את ההלוואה לפרעון מיידי.
4. הסדר החוב משמיט את הקרקע מתחת להגנתם של הנתבעים. הנתבעת 2 כלל לא עשתה תצהיר לתמיכה בבקשה, בלא שניתן להמנעות זו כל הסבר. הנתבע, שעשה תצהיר לתמיכה בבקשה, ויתר במסגרת הסדר החוב על כל הטענות שהיו לו כלפי הבנק, ואשר פורטו בהרחבה יתירה במסגרת בקשת הרשות להתגונן. מרגע שהנתבע חתם על הסדר החוב וויתר על כל טענותיו כלפי הבנק, ירד מסך על העבר, ושומה היה על הנתבע לקיים את התחייבויותיו לפי הסדר החוב, ולפרוע את הלוואת ההסדר כסדרה.
5. יצויין כי אין למצוא בתצהירו של הנתבע התייחסות כלשהי להסדר החוב, מן הסתם משום שהסדר זה משמיט את הקרקע מתחת לטענות ההגנה שלו. רק בעת חקירתו, כאשר עומת עם קיומו של הסדר החוב, הוא ניסה להסביר כי חתם על ההסדר כדי "
לסדר את העניינים" (ע' 8 לפרוטוקול). משמע, הסדר החוב שירת אותה שעה את האינטרס של הנתבע, ואין הוא רשאי כיום, לאחר שלא עמד בהסדר החוב, להחזיר את הגלגל לאחור ולהעלות טענות עליהן ויתר בגדרו של הסדר החוב, מה גם שלא הועלתה כל טענה בדבר כפייה או עושק בעת חתימת הסדר החוב.
6. עוד יש לציין כי הנתבע הוא איש עסקים, שניהל מספר חשבונות אצל הבנק, חלקם עסקיים.
על כן יפים לעניינו דברי כב' השופט כספי, המצוטטים בת"א (שלום ת"א) 59859/03 -
בנק הבינלאומי סניף תל אביב נ' מוזס יצחק ז"ל,
תק-של 2005(4), 17718 , 17719:
"
נראה לי שיש גבול לסבלנותו של בית המשפט לשמיעת טענות שניתן לסכמן כ"לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא קראתי, לא הוקרא לי, לא סופר לי, לא הוברר לי, לא הוסבר לי" וזאת כאשר מדובר בטענות הנשמעות מפי אנשים מבוגרים, אשר ניהלו עסקים, לרבות חברה בע"מ, שנוהלה על ידי מר יוסף מוזס, שאינו נתבע, אולם הוא המנהל של החברה המבקשת מס' 4 והוא ה"גורם המבין" ... אותם אנשים מבוגרים, לרבות החברה הנ"ל, ניהלו במסגרת החשבונות הקודמים לא פחות משבעה חשבונות! שארבעה מהם מוגדרים כ"חשבון עסקי". לא ניתן לקבל טענות ממין אלה מפי אותם אנשים; יש גבול לרמת הטיפשות שמוכן בית המשפט לייחס לנתבעים, בדרך כלל, ולמבקשים כאן, כאשר הם מבקשים ממנו לייחסה להם במסגרת ניסיונותיהם להתחמק ממילוי התחייבויות כתובות וחתומות על ידיהם. גם הטענה לפיה "הופתעו" המבקשים מהצגת חוזה האיחוד בפניהם בעת הדיונים, שהיא הבסיס לבקשתם השניה, אינה אלא טענת סרק. לא סביר בעיני שהנתבעים לא ידעו ... או "שכחו" מקיומו של אותו חוזה, כאשר הוא החוזה שבמסגרתו נלקחה כאמור ההלוואה האמורה וחוסלו כל החשבונות הקודמים ... סביר יותר בעיני שהמבקשים העדיפו שלא לזכור את חוזה האיחוד במהלך הגשת בקשתם הראשונה, תוך ניסיון להעלים את דבר קיומו מבית המשפט. טענות באשר ל"אילוץ" בחתימתו של חוזה האיחוד, שנתיים לאחר חתימתו, אינן ראויות להתקבל ..."
7. טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה הבנק הוא שגרם לסיכול ביצועו של הסדר החוב, היא טענה עובדתית חדשה שאין לה זכר בתצהירו של הנתבע, אשר, כאמור לעיל, העדיף לא להתייחס כלל בתצהירו לקיומו של הסדר החוב.
8. אשר על כן, הבקשה נדחית. הבנק רשאי לטיול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה.
9.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ז (20 במאי 2007) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
__________________
חגי ברנר, שופט
