החלטה בתיק א 44038/06

המצהירה נחקרה על תצהירה ובאי כוח הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי החוב בחשבון נשוא התביעה הינו חוב של חברה בשם בי.טו.בי. קולקשיין בע"מ, (להלן: "החברה"), ולא חוב שלה באופן אישי.

המבקשת הינה ערבה לחוב זה בלבד.

המבקשת טוענת כי עומדת לה הגנה מפני תביעת התובע כלפיה גם כערבה, שכן אם תתקבל טענתה כי החשבון היה חשבון החברה ולא חשבונה, הרי הערב הנוסף חייב יחד איתה, והוא אינו רשאי לחזור אליה כערבה ביחס לכל תשלום שנשא בו, ואילו אם ייקבע כי המדובר בחשבונה הפרטי, לה ערב הנתבע הנוסף, הרי הוא רשאי לחזור אליה ביחס לכל תשלום בו הוא נושא. כמו כן טוענת כי אם תתקבל טענתה תוכל היא לחזור לערב הנוסף ביחס לכל תשלום בו היא תשא.

לפיכך, טוענת הנתבעת כי הציגה הגנה ראויה ויש ליתן לה יומה בביהמ"ש.

טענות התובע:

התובע טוען כי כל הטענות הופרכו אחת לאחת בחקירתה של הנתבעת.

עוד נטען כי כל טענותיה הינן בניגוד למסמכים מפורשים בכתב, עליה חתמה ואותם אישרה במסגרת החקירה הנגדית.

התובע טוען כי הנתבעת פתחה חשבון פרטי, קיבלה במסגרתו הלוואה, והינה חתומה על הסכם האשראי והסכם ההלוואה, בהם מצוין במפורש מי הלווה ומי בעל החשבון, היינו הנתבעת בעצמה.

התובע טוען כי הוכח במסגרת חקירת הנתבעת, כי לחברה נפתח חשבון נפרד אשר נוהל בבנק, ואישרה כי הובהר לה שלא ניתן לנהל את חשבונה הפרטי כחשבון חברה אלא צריך פתוח חשבון חדש, ואכן נפתח חשבון חדש לחברה במסגרתו נוהלו ענייני החברה.

התובע טוען כי הנתבעת אינה יכולה להצהיר בשם הנתבע מס' 2, שכן מחד טענה כי הנ"ל ערב לחובות החברה בלבד, ומאידך אישרה כי חתם ערבות לחשבונה הפרטי.

לאור האמור טוען התובע כי הצהרות הנתבעת הופרכו בחקירתה הנגדית אחת ואחת ויש לדחות את בקשתה.

הדיון:

הנתבעת טוענת טענה עובדתית אחת, והיא כי החשבון הפרטי שלה, נשוא התביעה, היה חשבון  חברה בהקמה, ולפיכך, משנפתח חשבון חברה היה על התובע לאחד את החשבונות וכל החובות הן של החברה.

משמעות הטענה הינה כי אינה חייבת באופן אישי , אלא כערבה בלבד לחובות החברה. אם היו מתנהלים הדברים כך, התובע לא יכול היה להגיש כנגדה תביעה באופן אישי, אלא רק מכוח ערבותה לחברה, ובנסיבות אלה היא הייתה זכאית לפנות לערב הנוסף על מנת שהלה ישלם את חלקו. לאור התנהגות התובע, ומחדליו, בכך שהחשבון, למרות שהיה חשבון החברה המשיך להתנהל כחשבונה הפרטי בלבד, הנתבעת לא רק שאינה יכולה לחזור לערב כדי חלקו, אלא שהיא ציפוייה להיתבע על ידו בשל תשלומים שישולמו במסגרת ערבותו.