עניינה של החלטה זו הוא בבקשתם של הנתבעים בתיק העיקרי, שהוגש "בסדר דין מקוצר" לקבל מהבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] מסמכים שונים אשר יהיה בהם כדי לסייע, להם לטענתם, בביסוס הגנתם כנגד תביעת הבנק.
נושא גילוי המסמכים בהליכי "סדר דין מקוצר" הוא נושא מייגע ואין לי אלא לחזור על דברים שנכתבו על ידי בהחלטה קודמת בעניין זה כדלקמן:
"...מקובל על הכל, על פי הלכות שיצאו מתחת ידי בית המשפט העליון, כי בתביעות ממין אלו, המוגשות על ידי בנקים, אין על הבנק לצרף מסמכים רבים לכתבי טענותיו וחובתו, לעניין הקמת הזכות להגיש את התביעה בסדר הדין הנ"ל היא מצומצמת ביותר [ ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ. הבנק למסחר בע"מ, פד"י מז5 עמ' 113 ].
מאידך נקבע שאם זקוק הנתבע למסמכים מהבנק לצורך הגנתו, זכאי הוא לקבל אותם ממנו ואם יחדל הבנק התובע ממסירתם, יהיה זכאי הנתבע לקבל רשות להתגונן כנגד התביעה בגין אי מסירת המסמכים הנדרשים.
עניין זה עבר התפתחות; בתחילה הייתה הקביעה שאם זקוק הנתבע לדפי החשבון של הבנק על מנת לבדוק את החשבונות, זכאי הוא לקבלם ולא נאמר דבר באשר למסמכים אחרים [ בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ ואח' "פדאור" (לא פורסם) 90 (3) 26 ]; פסק הדין הנ"ל צוטט בהסכמה, ובמגבלות קביעתו לעניין גילוי דפי החשבון (בלבד), בע"א 261/89 י. אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ "פדאור" (לא פורסם) 92 (2) 718.
רק בשלב מאוחר יותר, בפסק הדין "הילולים" הנ"ל, מתוך הסתמכות על פסק הדין בעניין "אפ .אר" הנ"ל, הוכרה זכות הנתבע ב"סדר דין מקוצר" לקבל לידיו את "... כל המסמכים הדרושים כדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה..." [ שם, בעמ' 196 ].
קביעה זו שבפסק הדין "הילולים" פתחה פתח נרחב בידי נתבעים לדרוש מהבנק התובע להמציא מסמכים מן הגורן ומן היקב, בין שצריכים להם ובין אם לאו, ולו על מנת לעכב את התביעה שנגדם ולהמאיס לתובע את סדר הדין הנ"ל...באמור לעיל אין כדי לקבוע שתמיד אלה פני הדברים; עשוי הוא שהנתבע אינו יודע בעת בקשת המסמכים, גם כשהיא בקשה כנה, איזו הגנה תמצא לו מהמסמכים המבוקשים; עובדה זו אינה צריכה לפגוע בבקשתו.
אמנם, יש הרואים בכך משום "מסע דיג" של המסמכים וייתכן וזו הדרך הראויה לתיאור הבקשה; יחד עם זאת, "מסע דיג" אינו ביטוי גנאי; למעשה שאול הביטוי מדיני גילוי המסמכים הכללים, שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, אלא שהמשתמשים, ברגיל , עושים בביטוי שימוש שלא לעניין הנכון.
כך נאמרו הדברים בספרו של זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מה' 7 פיסקה 345 עמ' 428): "...בעל דין הרוצה לגלות מה חומר מצוי באמתחת יריבו, מסמכים מזיקים ומסמכים מועילים, אפשר לומר עליו שהוא "דג" במימי יריבו
אך בדין הוא דג בהם שהרי מטרת הגילוי היא שיעלה דברים סתומים משם...
הדיג אינו מעשה פסול, אלא אם כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד" (הדגשות שלי - צ.כ)
על כן, כל עוד המסמכים המבוקשים על ידי נתבע מהבנק, התובע ב"סדר דין מקוצר" נוגעים לעניינו שלו, במשפט המדובר, כאשר מדובר במסמכים הקשורים בחשבונותיו שלו (אפילו אין המדובר בחשבון נשוא התביעה) ועשוי שתבוא מהם הגנה לנתבע, מהראוי והנכון לגלותם.
אכן, דיג, ככל תחביב, יש לו מחיר; ולמחיר מספר מרכיבים: יכול הבנק לבקש את הוצאותיו בגין המסמכים המופקים על ידיו, בייחוד כאשר מדובר במסמכים אשר מלכתחילה נמסרים במהלך העסקים הרגיל לידי הלקוח (כמו חשבונות הבנק) אולם לא נשמרו על ידיו; יכול הוא שעקב היות הבקשה בקשת סרק, שמבקש המסמכים יחויב על ידי בית המשפט בהוצאות הבקשה, ואלו עשויות להיות משמעותיות ביותר, אם יתברר כי אכן לא הייתה כל תועלת ממשית ב"דיג" ויכול גם שבית המשפט יפסק במקרה כזה הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה, כפי סמכותו לפי תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
ייאמר כי הגישה המקילה לעניין ה"דיג" סויגה מעט בפסק הדין 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון, פד"י נג1 עמ' 390, בעמ' 395 ואולם נראה שהקביעה שם נוגעת יותר לנסיבות המקרה הנדון, כאשר הובהר שלמעשה אין לנתבע כל צורך באותם מסמכים שהתבקשו על ידיו.
מבחינת הבנק התובע, טוב ייעשה אם ייעתר בדרך כלל, כפוף לתשלומים כאמור לעיל, לכל בקשות הנתבע להמצאת כל המסמכים המבוקשים ושניתן להמציאם ובכך ייחסך זמן וכסף והתביעה תצא לדרכה" [ ת.א (ת"א) 18510/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. יצחק פרינדליך (לא פורסם) ].
ועוד נכתב על ידי, בהמשך לגישה המקלה על ה"דיג" מחד, ודורשת גם קביעת רלבנטיות לעניין ההגנה הנטענת מאידך, דלקמן:
"...התשובה לעניין הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים נמצאת....בפסק הדין שאליו הפנני ב"כ הבנק (רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ. בנק הפועלים בע"מ ואח', פד"י נו5 עמ' 193).
בצדק רב, בכל הכבוד, קובעת שם כב' השופטת דורנר כי עשוי שיקרה "מעגל שוטה" לעניין הרלבנטיות שכן בטרם יגיעו המסמכים לידיעת המבקש אותם ,כיצד ידע האם רלבנטיים הם לעניינו אם לאו?
הדברים נאמרו שם לעניין מסמכים שיש לגלותם בתביעה בסדר דין "רגיל" שיש לגלותם לאחר החלפת כתבי טענות, קל וחומר במקרה כגון זה, שהמסמכים נדרשים למבקש על מנת לגלות לו את הגנתו.
כדי להיחלץ ממעגל שוטה זה מציינת כב' השופטת דורנר שם, מהראוי שהמבקש את המסמכים יצביע על זיקה בין המסמכים הנדרשים ובין הסעד המבוקש על ידיו..."
[ ת.א. (ת"א) 58630/03 בנק אוצר החייל בע"מ נ. מחלבות העז הלבנה בע"מ ואח', (טרם פורסם) ].