כנגד הנתבע , הגישו התובעים תביעה כספית' לחייבו להשיב לתובעים את כל הכספים שמשך לטענת התובעים ביתר' וללא הרשאה מחשבון חברת הייפלר הפקות ותקשורת (2000) בע"מ, (להלן: "החברה"), ולפצותם בגין כל הנזקים שגרם להם, וכן לחייבו בתשלום כל חובות החברה , לרבות תשלום חובותיה לרשם החברות. סכום התביעה הוא 600,000 ש"ח.
הבקשה שבפני הינה בקשה לאשר לתובע 3 , הייפלר יגאל להגיש כנגד הנתבע, עו"ד אורן חן, תביעה נגזרת בעניינה של "החברה".
בבקשה, ובתצהירו של יגאל הייפלר שניתן בתמיכה לה, נטען כי עניינה של התביעה במעשי רמייה, גניבה והפרת אמונים אשר נעשו בידי עו"ד אורן חן כנגד לקוחותיו , מיכאל שרפשטיין יגאל הייפלר והחברה. נטען כי במסגרת פעולותיו אלה ניהל המשיב את החברה שלא בטובתה ופעל לריקון החברה מנכסיה.
נטען כי במשך כל תקופת פעילות החברה, יגאל הייפלר ומיכאל שרפשטיין, הם אלו שהיו מזוהים עם פעילותה, היוו את הרוח החיה מאחורי פעילותה.
הטענה היא כי עו"ד אורן חן, אשר החזיק בנאמנות את רוב מניותיה של החברה,
(88%), עבור מיכאל שרפשטיין, שולט למעשה בחברה ועושה בה כבתוך שלו , תוך ריקונה מנכסיה, איננו מותיר לתובעים ולחברה כל אפשרות אחרת למימוש זכויות החברה אלא בדרך של תביעה נגזרת.
על פי הנטען בכתב התביעה, מר מיכאל שרפשטיין הינו מפיק קולנוע וטלויזיה בעל וותק ומוניטין רב בתחום.
מר יגאל הייפלר הוא בעל 12% ממניות החברה , אשר השקיע בה כספים רבים, העמיד לרשותה הלוואות בעלים והינו אחד ממנהליה הרשומים.
החברה היא חברה פרטית, אשר הוקמה על ידי מיכאל שרפשטיין, ולטענתו מניותיו בחברה מוחזקות בנאמנות אצל הנתבע, ועיסוקה בתחום הפקת סרטי טלויזיה וקולנוע.
עו"ד אורן חן טוען כי - הוא בעל המניות והשליטה, ומי שהחברה היתה בבעלותו המלאה, ולטענתו השקיע בחברה למעלה מרבע מליון ש"ח, ומשמש מנהלה של החברה. עו"ד אורן מכחיש את טענתם של התובעים כי החזיק בנאמנות במניות עבור מיכאל שרפשטיין
בתצהירו התומך בבקשה, טוען יגאל הייפלר כי - עו"ד אורן חן נמנע מלדווח על פעולותיו, ניצל מעמדו כנאמן וכן ניצל את האמון שנתן בו עקב היותו עורך דין, פעל בחשבון הבנק של החברה כבתוך שלו, ייחס לעצמו השקעות והלוואות אשר ניתנו לחברה על ידי יגאל הייפלר, תוך שהוא רושם הלוואות אלו בספרי הנהלת החשבונות של החברה - כאילו ניתנו על ידו.
יגאל הייפלר מציין את הסעד אשר התבקש על ידו במסגרת התביעה הנגזרת - סעד כספי בסדר גודל של 400,000 ש"ח לעצמו. יגאל הייפלר איננו מציין בתצהירו או בבקשתו, מהו הסעד הכספי המדוייק אותו הוא מבקש לתבוע עבור החברה.
הסעד הכספי הנתבע עבור החברה הם "הסכומים" - אלה אשר על פי הנטען, גזל הנתבע לכאורה מכספי החברה, בכך שרשם העברות של פרטי ציוד שונים במחירים מופרזים, כאילו אלו נמכרו ממנו לחברה, ובגינם חייב את החברה "בסכומי עתק", וזאת ללא סימוכין וללא אישור בעלי החברה.
עוד טוען יגאל הייפלר בתצהירו כי התביעה הנגזרת המבוקשת וניהולה בידיו , היא לטובת החברה. על כן עותר הוא לאישור הגשת התביעה הנגזרת בהתאם לאמור בסעיף 198 לחוק החברות תשנ"ט - 1999.
בתמצית , טוען המשיב עו"ד אורן חן, הנתבע, כי הגשתה של התביעה הנגזרת על ידי יגאל הייפלר - דינה להידחות שכן - הוא פעל כנגד החברה, הפר את חובת הנאמנות כלפיה , שלח ידו ומעל בכספי החברה, מתחרה וגונב את עסקי החברה , ומשמש כלי בידי מיכאל שרפשטיין לפגוע בטובתה של החברה.
בתגובתו הנתמכת בתצהירו, מבקש עו"ד אורן חן לשכנע את בית המשפט כי התביעה דנן לא נועדה לשרת את טובת החברה, כי אם את טובתם האישית של יגאל הייפלר ומיכאל שרפשטיין ומטעם זה יש לדחותה.
המסגרת המשפטית להגשת תביעה נגזרת.
עוד בטרם אדון בשאלת המסגרת המשפטית של התביעה הנגזרת , ראיתי לנכון להקדיש מילים אחדות לשאלת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בבקשה זו.
הליך התביעה הנגזרת מוסדר בסעיף 198 לחוק החברות תשנ"ט - 1999, ובו נקבע כי בית המשפט רשאי לאשר הגשת תביעה נגזרת. כן נקבע כי "בית המשפט" הוא בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה - שהוא בית המשפט המחוזי - ולא בית משפט השלום.