החלטה בתיק א 43191/06

בפניי בקשת הנתבעת ( להלן "המבקשת" ) לדחיית התובענה על הסף בטענה, שמעולם לא חתמה על חוזה כלשהו עם המשיבה,  אין כל יריבות ביניהן ולא מתקיימת כל עילת תביעה כנגדה.

לחילופין תטען שהסמכות מקומית, נתונה  לבית המשפט בהרצליה.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה בטענה שיש לחקור את המצהיר על עובדה זו בטרם תתקבל ההחלטה.

לטענתה, כתב התביעה עילתו תקנון הבית המשותף, לפיו  על המבקשת לשלם את סכום התביעה בהתאם לחלקה היחסי בהוצאות הבית ולא כפי שמציגה המבקשת בבקשתה כאילו עסקינן בחוזה כלשהו.

לטענתה, מונתה לתפקידה,  בהתאם  לאמור בסעיף 6 לתקנון שמכוחו קמה לה עילת התביעה וכנגד מנוי זה אין למבקשת כל טענה. ברוכשה את חנויותיה , שנים לאחר שהתקנון נרשם בלשכת המקרקעין, חזקה על המבקשת שהיא מודעת להוראותיו ומושתקת לטעון כנגדו.

לעניין הסמכות המקומית , תטען המשיבה שבית משפט זה נכלל בסמכות השיפוט של מחוז תל אביב וכל רצונה של המבקשת הוא לגרום לסחבת כדי שתוכל להמשיך ולחמוק מתשלום חובותיה.

לעניין הדחייה על הסף.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.(ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608). יש לבחון את השאלה, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, הוא יהיה זכאי לסעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן.(ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש. (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8).

סעיף 2 לכתב התביעה :

"הבית המשותף נרשם על פי צו רישום בית משותף ביום 21.1.02 ע"פ שטר... ותקנון הבית המשותף אושר לרישום"

בסעיף 3 לכתב התביעה  נרשם :

"בהתאם להוראות סעיף 6 לתקנון מונתה התובעת לצורך אחזקת הרכוש המשותף וניהולו".

בסעיף 4  לכתב התביעה נרשם:

"הנתבעת הינה הבעלים של חנויות בקומה הראשונה בבית המשותף".