בפני בקשת התובעים (להלן:
"המבקשים") לתיקון כתב התביעה מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן:
"התקנות"). לטענתם, כתב התביעה המקורי הוגש על ידם טרם היו מיוצגים על ידי עורך דין ומשכך כתב התביעה אינו ערוך כראוי, ואין הוא מציג טיעוניהם העובדתיים והמשפטיים של התובעים בצורה סדורה, אשר יהא בה כדי, להוות בסיס לדיון משפטי.
ביום 18.7.06, הגישו המבקשים כתב תביעה, ביום 23.11.06, הגישה הנתבעת (להלן:
"המשיבה") את כתב ההגנה בתיק, כמו כן הוגש גם כתב תביעה שכנגד.
משהמבקשים מיוצגים כעת הם מבקשים להתיר להם לתקן את כתב התביעה כך שהוא יוגש באופן מקצועי ומסודר, על מנת שיוכלו להציג טיעוניהם כראוי. לטענתם, אין בכוונתם לשנות את כתב התביעה באופן מהותי, אלא לערכו מחדש, בצורה אשר תהא יותר ברורה ומובנת.
לטענת המבקשים, התשתית העובדתית הפרושה בכתב התביעה המתוקן אינה שונה במהותה מהתשתית שפורטה בתובענה המקורית, וכתב הטענות המתוקן, אינו חורג מגדר עילות התובענה המקוריות, כאשר אין המדובר בהעלאת עילות חדשות אלא אך בסידורן של הקיימות, משכך המבקשים סבורים כי למשיבה לא ייגרם כל נזק מתיקון כתב התביעה, ואף מוסיפים כי לדעתם התיקון יועיל לצדדים בכך שיהפוך את הדיון בתיק לענייני.
בנוסף, טוענים המבקשים, כי הבקשה הוגשה עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט אחת בתובענה ובטרם ניהלו הצדדים הליכים מקדמיים כגון גילוי ועיון במסמכים ומשכך, התיקון בשלב זה לא יכביד הכבדה רבה על המשיבה ואף לא יעכב או יסרבל את הדיון.
לטענת המשיבה, היא אינה מתנגדת לעצם הבקשה לעריכה מחדש של הטיעונים בכתב התביעה עצמו, אולם כתב התביעה המתוקן המצורף לבקשה, בניגוד מוחלט לנטען בבקשה לתיקון כתב התביעה ובתצהיר התומך בה, אינו אך "ערוך" את כתב התביעה באופן משפטי וברור, אלא משנה באופן מהותי את הטיעונים, משמיט פרטים חשובים רבים ומשנה את העילות ואף את סכום התביעה עצמו.
יחד עם זאת, טוענת המשיבה, כי המבקשים משמיטים את כל אותן הודאות בחוב אשר הופיעו בכתב התביעה המקורי, משמיטים ומשנים טיעונים לרוב, משנים את עילות התביעה וסכומיה. בכתב התביעה הודו המבקשים כי נותרו חייבים למשיבה סכומים מסוימים עבור השיפוץ ועבור הסכם המעלית. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי בכתב התביעה המקורי, מופיעות הודאות רבות ושונות של התובעים בדבר הסכמתה לנספחי השינויים והתוספות אשר בוצעו בבניין ואשר אינן מופיעות בכתב התביעה המתוקן.
לטענת המשיבה, גם סכום התביעה המתוקן מוסיף עילות תביעה חדשות וטענות משפטיות חדשות, שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי וסעדים שלא נטענו בכתב התביעה המקורי, כגון צו עשה של שימוש במעלית.
לטענת המשיבה, על פי ההלכה הפסוקה יותר תיקון כתב טענות, אם מוכח כי התיקון דרוש לשם העלאת השאלות השנויות במחלוקת לדיון, וככל שהדבר נעשה בתום לב, ואינו פוגע בבעל הדין היריב. בעניינו טוענת המשיבה, כי לא רק שהתצהיר אינו מבהיר מהי הפלוגתא האמיתית שהתיקון מביא לדיון אלא שהתצהיר בחוסר תום לב, מנסה להסתיר את העובדה שהתיקון, משמיט עובדות מהותיות מכתב התביעה המקורי, משנה את עילות התביעה, את הסכומים ואת הסעדים הנדרשים באופן הפוגע במשיבה.
לטענת המבקשים בכתב התשובה שלהם, אין בסיס להתנגדות המשיבה בטענה כי המבקשים הוסיפו עילות תביעה, טענות משפטיות וסעדים חדשים. לטענתם, "הטענה החדשה" שהמשיבה מפנה אליה עניינה פגיעת המשיבה בזכותם הקניינית של המבקשים. המבקשים טוענים כי אין המדובר בעילה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה, שכן טענה זו של המבקשים קשורה לעילה אחת והיא קיומה של זכות אשר לטענת המבקשים, נשללה מהם על ידי המשיבה וכי המדובר למעשה, בהגדרה רחבה של השאלה השנויה במחלוקת. בנוסף, טוענים המבקשים כי אף אם נכונה טענת המשיבה, המוכחשת, לפיה מדובר בהוספת עילה, אשר לא נטענה בכתב התביעה המקורי, סבורים המבקשים שיש להתיר הוספתה, שכן עיון בכתב התביעה המתוקן נותן כי התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית המשפט, אינה שונה מהתשתית העובדתית שפורטה בכתב התביעה המקורי.
בנוסף, טוענים המבקשים כי הואיל וטרם נשמעו ראיות בתובענה והראיות המשמשות בסיס ל"עילה החדשה" אינן שונות מהראיות אשר הועלו במסגרת כתב התביעה המקורי, סבורים המבקשים כי אין מניעה להתיר את התיקון המבוקש וצירופה של עילת תביעה נוספת, וממלא התיקון בשלב זה לא יכביר הכבדה רבה על המשיבה ואף לא יעכב או יסרבל את הדיון.
לטענת המבקשים, מדובר בהעלאת טענה משפטית גרידא. מהות הטענה הינה כי המשיבה, במנעה מהמבקשים את השימוש במעלית, פוגעת בזכויות הקנייניות של המבקשים, כמו גם אינה פועלת כדין. התייחסות לטענה זו עשויה למנוע עיוות דין, כאמור בתקנה 149 (ב) לתקנות, כל זאת, כאמור כאשר הדיון בתובענה טרם החל ועדיין לא הובאו ראיות.
בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבה הכשירה טענה זו של המבקשים שעה שטענה בכתב הגנה כי: "
כל טענותיהם ומענותיהם של התובעים..., לרבות לעניין מניעת השימוש במעלית, הנן טענות שמקומן בסכסוך בין בעלי הבית המשותף ובין עצמם...". לטענת המבקשים, אך המשיבה סבורה שטענה זו באה בגדר המחלוקת בין הצדדים, ומשכך יש בה כדי הצגתה ומיקוד של הפלוגתאות, וכדי לאפשר את הבירור וההכרעה בה. על בית המשפט לבחון את "הצדק" שבהתנהלות הדברים בין הצדדים, ועל כן הוספת טענה זו, אינה חורגת מגדר המחלוקת.
לטענת המבקשים, טענת המשיבה לפיה עתירת המבקשים לסעד של צו עשה להתרת השימוש במעלית נשוא התובענה, הנה סעד שלא נטען בכתב התביעה המקורי, הנו ניסיון חסר תום לב לזרות חול בעיני בית המשפט, שכן בכתב התביעה המקורי נכתב כי: "לאור זאת אנו מנועים מלשלם החוב שנותר על חשבון המעלים ומבקשים פתיחת המעלית מיידית".
מבלי לגרוע באמור לעיל, טוענים המבקשים כי המשיבה לא טענה שבהתרת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו בצורה משמעותית על ידי פתיחת הדיון להבאת עדים וראיות נוספים, דבר ועניין שיש בו בלבד כדי לדחות את התנגדותה. לטענתם, המשיבה נתפסה לכלל טעות שעה שטענה כי כתב התביעה המתוקן שונה בסכום התביעה מכתב התביעה המקורי שכן בכתב התביעה המקורי עתרו המבקשים לסעד כספי בסך של 5,000 ש"ח בגין מניעת השימוש במעלית נשוא התובענה, לתקופה של עשרה חודשים, היינו סך של 500 ש"ח בכל חודש בו נמנע מהמבקשים השימוש במעלית.
לטענת המבקשים, הואיל והגישו את בקשתם לתיקון כתב התביעה בתאריך 7.3.07, הם פעלו בהתאם להוראות תקנה 44 לתקנות, ותיקנו את כתב התביעה באופן ש"התובענה תכיל מלוא הסעד" כשיעורו במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, היינו העמידו את תביעתם בגין רכיב זה על סך של 10,000 ש"ח, בגין מניעת השימוש במעלית לתקופה של עשרים חודשים. לטענת המבקשים רואים כי הגדלת סכום התביעה בגין רכיב זה, אין בה משום הוספת עילה, אלא הוספת סעד על בסיס העילה הקיימת.
בנוסף, המבקשים הוסיפו ותיקנו טעות סופר שנפלה בחישוב הסעד הכספי שעתרו לו בגין ההוצאה הצפויה לתיקון התשתית הלקויה, כמפורט בסעיפים 22.4.3 ו- 35.4 לכתב התביעה המתוקן, על דרך של הקטנת סך הסעד שעתרו לו מ- 4,000 ש"ח ל- 2,500 ש"ח.
דיון
"העקרונות הכללים המנחים את בית-המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, הן תרומת התיקון ליעילות ההליך המשפטי, ולגיבוש השאלות האמיתיות השנויותבמחלוקת בין בעלי הדין",(אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, סיגא, עמ' 120).
סמכות זאת מוקנית לבית-המשפט מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 :
92. רשות לתקן [97] (תיקון תשנ"א)
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות.
