א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
42124-05
21/08/2006
|
בפני השופט:
ד"ר אחיקם סטולר
|
| - נגד - |
התובע:
1. עז' איפרגן ניסים ז"ל
2. מימי איפרגן
3. נתנאל איפרגן
4. רחל איפרגן
5. (חנן איפרגן )קטין
6. (נעמה איפרגן )קטינה
עו"ד בוסתנאי כרמי
|
הנתבע:
1. עירית אשדוד
2. מדינת ישראל משרד הפנים
עו"ד ירון אילן
|
| החלטה |
1. לפני בקשה מטעם הנתבעות, 1 ו-2, ( להלן:"
המבקשות") למחיקה על הסף של התביעה, שהוגשה כנגדה, מחמת התיישנות.
2. התובעים, הם המשיבים בבקשה זו, הגישו כנגד הנתבעות תובענה בגין פגיעת המנוח איפרגן ניסים ז"ל אשר ביום 30.7.94 טבע למוות בחוף המצודה בעיר אשדוד.
3. הנתבעת 1, הינה עיריית אשדוד. הנתבעת 2, הינה מדינת ישראל-משרד הפנים.
טענות הצדדים:
4. המבקשות מעלות בבקשתן טענות זהות ועל כן אדון בהן בצוותא חדא.
5. לטענת המבקשות, התביעה דנן הוגשה לבית המשפט ביום 10.8.05, היינו כעבור למעלה מ- 11 שנה.
המבקשות מפנות בכתבי טענותיהן לסעיפים 19 ו-89 לפקודת הנזיקין ולסעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות.
לטענתן, "
...לאור סעיפי החוק נשמטת למעשה הקרקע תחת תביעתם של התובעים. אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי עילת התביעה נולדה ביום האירוע , קרי לפני 11 שנים. מאחר על פי הקבוע בחוק ההתיישנות, עילת התביעה מתיישנת בחלוף שבע שנים מיום קרות האירוע ובמקרה דנן לא רק שחלפו להם 7 השנים, אלא חלפו 11 שנה, אין כל בסיס לתביעה דנן".
כן טוענות המבקשות כי "
מאחר והעיזבון נכנס בנעלי המנוח בהתייחס למועד הגשת התביעה, אזי כל תביעת העיזבון בתיק התיישנה. אין בפי התובעים ואף לא יכולה להיות בפיהם כל טענה משפטית ו/או עובדתית בעניין זה".
עוד טוענות המבקשות כי "
אף אם נלך על פי הגישה המקלה, כפי שהיא מופיעה בסעיף 89 לפקודת הנזיקין... הרי שלטענת התובעים נפטר המנוח כתוצאה מהטביעה, היינו ביום 30.7.94 ועל כן הנזק לו טוענים התובעים התגלה ביום בו נפטר המנוח, היינו לפני למעלה מ-11 שנים, כך שאף אם נלך על פי הגישה המקלה, שאינה רלבנטית לענייננו, תביעת העיזבון התיישנה זה מכבר".
טענה אחרת של המבקשות הינה "
לעניין תביעת התלויים, הרי שיש לעשות הבחנה בין התובעת 2 לבין התובעים 3-6. התובעת 2, שהינה אלמנת המנוח, היתה בגירה ביום האירוע ועל כן, תביעתה התיישנה אף היא בהתאם לחוק ההתיישנות...", כאשר "
לגבי התובעים 3-6 הרי שתביעת כל אחד מהתובעים תתיישן כעבור 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18, זאת בהתאם לסעיף 10 לחוק ההתיישנות, ועל כן תביעתם של התובעים 3-6 אמנם טרם התיישנה ואולם ... תביעתם של התובעים 3-6 הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שהתובעים היו מודעים לאירוע ותוצאותיו משך 11 שנים ולא מצאו לנכון לתבוע נזקיהם, וכעת, לאחר 11 שנה הגישו תביעתם בשיהוי הגורם נזק רב לנתבעת ומקשה עליה לברר חבותה כראוי, ומטעם זה יש לסלק אף את תביעת התובעים 3-6".
6. המשיבים מתנגדים לבקשה.
לטענת המשיבים, "
התביעה מבוססת על תביעת העיזבון וכן תביעת התלויים. אין כל מחלוקת כי התובעים כולם הינם יורשיו של המנוח ואין כל ספק כי היורשים 3-6 היו קטינים בעת האירוע וכי תביעתם במועד הגשת התביעה לא התיישנה כלל. מכיוון שתביעת היורשים כולם חופפת את תביעת התובעת 2, יטענו התובעים כי תביעת העיזבון שהינה תביעת היורשים כולה (שהיו קטינים) לא התיישנה".
עוד טוענים התובעים כי "
...הנתבעת 2, כעניין שבשיגרה, לא עושה מאום על מנת לדאוג לשלומם של המתרחצים בחופי הים ברחבי הארץ. למרות קיומם של מאות מקרי טביעות... הנתבעות לא נוקטות בפעולה אחת אקטיבית על מנת להזהיר את המתרחצים... הנתבעות אינן משקיעות משאבים בהסברה וחינוך בנושא בטיחות מים ורצונם הינו להטיל את האחריות לרחיצה על האזרח... במצב דברים זה בו מסתירות הנתבעות את אחריותם לחופי הים ולנושא הרחצה בכלל, יטענו התובעים כי לא יכולה להישמע כל טענה בנושא ההתיישנות".
טענה אחרת של התובעים הינה בדבר החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, "
שעל פיו תחילת מרוץ ההתיישנות הינו מועד גילויו של הנזק או היום בו נודע לתובעים על העובדות המהוות את עילת התביעה... יש לפרש את ההוראות הדנות בהתיישנות על דרך הצמצום, בעיקר כאשר העיכוב נבע ממשך הזמן שנדרש לגילוי מידע חיוני שלא היה בשליטתם של המשיבים ומהיעדר מידע והסתרתו ע"י הנתבעות... זהותם של המעוולים, היא עובדה המרכיבה את עילת תביעה והיא חיונית ומהותית והיא נודעה לתובעים רק בסמוך להגשת התביעה".
דיון
7. לפני שתי מערכות יחסים, האחת תביעת העיזבון והתובעת 2, היא אלמנתו של המנוח (להלן:"
מערכת היחסים הראשונה") והשניה, הינה תביעת ילדיו של המנוח, התובעים 3-6 (להלן:"
מערכת היחסים השנייה").
מערכת היחסים הראשונה
8. ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים, מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן:
"חוק ההתיישנות").