1. בפני בקשה להעברת הבורר, מר יחיאל ברונר, עו"ד, מהנדס, מתפקידו כבורר בבוררות המתנהלת בין הצדדים ולהורות, מכוח סעיף 12 (ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות) כי הסכסוך שהוא נושא הבוררות - לא יידון בבוררות.
2. העובדות הנוגעות לעניין, בקצרה, הן, כי מזה שנים מנהלים המשיבים (התובעים בבוררות) הליכים משפטיים כנגד המבקשת (הנתבעת והתובעת שכנגד בבוררות). בית משפט השלום בירושלים קבע כי ימונה בורר שהוא משפטן ומהנדס בהשכלתו. בעקבות זאת מונה בורר וב"כ הצדדים התייצבו בפניו. הבורר נפסל. לטענת המשיבים - נפסל בהסכמה. לטענת המבקשת - נפסל לבקשת המשיבים בלבד. לאחר התפטרותו של הבורר הראשון, מונה הבורר הנוכחי, עו"ד יחיאל ברונר, שבפניו מתנהלת הבוררות הנוכחית, הקרובה לסיום. כעת עותרת המבקשת להפסיק ניהול הבוררות.
3. נימוקי הבקשה, בקיצור נמרץ הם כי המבקשת איבדה את אמונה בבורר, ביכולתו לאכוף את הדין, את מורא הדין ואת סדרי הדין על המשיבים, על העד מטעמם ועל ניהול הבוררות ולדעתה הוא מגלה משוא פנים כלפי התובעים ולטובתם מן הסיבות המפורטות כדלקמן:
1. הבורר נמנע מלמחוק עדותו של עד שקר (להלן: העד כהן) שנמנע 4 פעמים מלהגיע ולהיחקר בחקירה נגדית על עדותו ובפעם החמישית ברח באמצע החקירה הנגדית.
2. הבורר אינו מסוגל לנהל הבוררות ולהטיל את מרות הדין על המשיבים והעד הנ"ל מטעמם וכי המשיבים שמים אותו ואת המבקשת לעג וקלס תוך זלזול בוטה בדין ובסדרי הדין.
3. הבורר דחה פעמים רבות את שמיעת חקירתו הנגדית של אותו עד סורר ובכך גרם לעינוי דין למבקשת, שכן מזה כשנה וחצי שהמשיבים טרם סיימו הבאת ראיותיהם.
4. הבורר מנע מהמבקשת חקירת עו"ד ארד על תצהירו ובכך פגע בזכויותיה המהותיות והדיוניות.
5. הבורר ציווה כי חרף כל האמור תחל המבקשת בהשמעת העד הראשי שלה, אף שטרם הסתיימה חקירתו הנגדית של אותו העד שהינו מעדי התביעה.
6. הבורר מנע מהמבקשת פניה לבית המשפט בבקשה ליתן לו הוראות לפסול את עדותו של העד הנ"ל.
לטענת המבקשת, בנסיבות העניין התקיימו העילות הנקובות בסעיפים 11(1) 11(2) ו-11
(3) לחוק הבוררות: הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, התנהגות הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי הדין ונבצר מהבורר למלא את תפקידו.
4. המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.
בתשובת המשיבים לבקשה, טענו המשיבים כי הבקשה להעברת הבורר מתפקידו היא ניסיון לגרום להפסקת הליכי הבוררות בכדי להתיש את המשיבים ולגרום להם לזנוח את תביעתם.
לגבי העד שנטען כי גורם בעיות בשמיעת חקירתו הנגדית, טוענים המשיבים כי אכן שמיעת עדותו נדחתה מספר פעמים ובישיבה מיום 14.4.05 נחקר עד זה על ידי ב"כ המבקשת בחקירה נגדית, אלא שבמהלכה ביקש ב"כ המבקשת מן הבורר להפסיק את חקירתו הנגדית לצורך שמיעת עדי המבקשת, שהמתינו מחוץ לחדר ומיהרו. הבורר הסכים והעד כהן מחה על כך שעדותו מופסקת, יצא את משרדו של הבורר ולא שב. בנסיבות אלה, טוענים המשיבים, צדק הבורר בהוציאו צו הבאה כנגד העד כהן, על מנת לכפות עליו להתייצב לישיבה שנקבעה ליום 24.5.05. הצו ניתן והעד כהן לא הופיע. הבורר הורה על שמיעת עדות מנהל המבקשת, והמבקשת זעמה על כך שייחקר מנהל המבקשת טרם הסתיימה פרשת התביעה.
לטענת המשיבים, אין כל ממש בטענה לפיה נבצר מהבורר למלא את תפקידו רק משום שנעזר בסמכויות בית המשפט.
כמו כן, טוענים המשיבים כי בהתאם להסכמת הצדדים בישיבת הבוררות הראשונה, הבורר אינו כפוף לסדרי הדין ולכן רשאי היה לקבוע כי חקירתה הנגדית של מנהלת המבקשת תישמע קודם לחקירתו הנגדית של העד כהן.
עוד, טוענים המשיבים כי לא ברור כיצד מתיישבת טענת המבקשת לעניין "עינוי דין" יחד עם בקשתה החלופית להורות כי הסכסוך לא יידון בבוררות, במיוחד נוכח העובדה כי נותרה ישיבה אחרונה לשמיעת מנהלת המבקשת וחקירתו הנגדית של העד כהן.
לעניין התצהיר, טוענים המבקשים כי תצהירו של עו"ד ארד בעניין נסיבות אי התייצבות העד כהן לעדות, הוא טכני ולכן צדק הבורר בכך שלא התיר לב"כ המבקשת לחקור את עו"ד ארד בעניין זה.
לטענת המשיבים, אין כל בסיס לטענות בדבר משוא פנים והטיית דין ויש לדחותן על הסף.
