1. לפני בקשה להתיר תיקון כתב תביעה ולהורות על העברתו לביהמ"ש המחוזי בת"א, לו הסמכות הענינית, עפ"י כתב תביעה המתוקן, ככל שיותר.
2. המדובר בתביעה בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובע, יליד 18.7.83, כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 18.5.95, בהיות בן 11 ועשרה חודשים.
3. לתובע מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הרפואה הבאים:
בתחום האורטופדיה, ד"ר מוזס, אשר העריך כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה.
בתחום הפסיכאטריה, ד" אורין, אשר העריכה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 80-90%, מתוכם ניתן לזקוף לחובת התאונה 50%. (חוו"ד מ-1/05).
4. תיקון כתב התביעה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל תיקון סכום תביעתה של התובענה מעבר ל- 2,500,000 ש"ח וכן העברתו של הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
לטענת ב"כ התובע, "
המבקש מאובחן כיום כסובל מסיכוזופרניה, מטופל במרפאת בריאות הנפש בחולון ונוטל תרופות באופן קבוע לטיפול במצבו הרפואי הנפשי הקשה. לעיתים, המבקש מאושפז בבי"ח לחולי נפש, בין מרצון, בין בכפייה ובין ע"פ צו אישפוז כפוי שהוצא ע"י הפסיכיאטר המחוזי. עקב ההחמרה הנ"ל במצבו של המבקש מיום הגשת התביעה (18/04/99) ועד היום, גדלו הוצאותיו של המבקש (הוצאות רפואיות, סיעודיות וכלליות) לאין שיעור וכך גם הוצאותיהם של הוריו אשר עדיין מגדלים אותו, תומכים בו וסועדים אותו".
כן טוען התובע כי "
... לא יהיה זה רצוי למנוע מבע"ד, שפעל בתום לב ובהגינות בנסיון להגיע לפשרה או לפחות לאפשר את מיצוייה, מלהגיש כתב תביעה מתוקן וע"י כך בעצם לקפח את זכותו המהותית של המבקש לקבל הפיצוי שהינו ראוי לו".
המבקש עותר לתיקון כתב התביעה כאמור, זאת עפ"י תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"התקנות"), וזאת לאור חוות דעתה של ד"ר אורין. לחילופין, לפי תקנה 92 לתקנות, המסמיך את בית המשפט להתיר תיקון כתבי טענות בכל עת.
5. הנתבעים מתנגדים לבקשה.
לשיטתם, "
בארבע השנים שחלפו מאז התאונה ועד הגשת התביעה, התגבש נזקו של התובע ואין לקבל את טענתו לפיה באותו מועד לא היתה ידועה מידת הפגיעה".
עוד טוענים הנתבעים כי "
... אין לקבל את הטענה כאילו התובע והוריו לא היו מודעים למצב לאשורו, והדבר התגלה להם במפתיע לאחר קבלת חוות דעתו של המומחית בתחום הנפשי - ד"ר אוריאן".
דיון
6. כידוע, בית משפט השלום מוסמך לתקן כתב תביעה, כך שהסמכות לדון בתביעה על-פי כתב התביעה המתוקן תהיה לבית משפט המחוזי ובמקביל להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי (ראה: רע"א 2992/98,
ספקטור לודמילה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נב(3) 673, 676).
7. בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון ראשית האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה כאמור בתקנה 92 לתקנות. שנית, יש לבחון האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.
8. כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי, הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות
"... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61,
זדרייביץ נ' תרום
, פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85,
אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ
, פ"ד לט(2) 556, 559).
9. ודוק: השאלות שצריכות להיות שנויות במחלוקת צריכות להיות קשורות לזכות המהותית של נשוא התובענה ואינן צריכות להיות קשורות דווקא לאותן העובדות המולידות ומקיימות את הסעד המשפטי (ע"א 70/62,
אדלר נ' יצחק
, פ"ד 1949, 1952; ע"א 772/79,
עזבון שמרון נ' וסקביץ
, פ"ד לו(4) 78).
10. במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה
לאחר שלב קדם המשפט, ובהתאם לתקנה 143(1) לתקנות, נקבע כי ראוי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה בהקדם ובטרם נסתיימו הליכי קדם המשפט.
11. יחד עם זאת, טרם החל שלב הבאת הראיות ואף טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים, ועד למועד הדיון האחרון ביום 12.7.06 נעשו נסיונות להגיע להסכמה בין הצדדים לסילוק התובענה. נסיונות שלמרבה הצער, לא צלחו.
12. כאשר הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת לאחר שלב קדם המשפט מתעוררת השאלה מה היחס בין תקנה 92 לתקנות לפיה ניתן להתיר תיקון כתב טענות בכל שלב במשפט לבין תקנה 149(ב) לתקנות, לפיה בית המשפט לא ידון בבקשה שבעל דין יכול היה להעלות בקדם המשפט, אלא בהתקיים שני תנאים מצטברים והם כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו וכי הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.
