א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
41819-06
16/10/2007
|
בפני השופט:
חגי ברנר
|
| - נגד - |
התובע:
בנק הבינלאומי סניף קרית משה
|
הנתבע:
1. צפים נכסים בע"מ
2. לוי ניצה
3. לוי יונתן
4. שלמי יהושע
5. אליהו יהושע
|
| החלטה |
1. בפניי בקשה של הנתבעים 1- 3 (
להלן: "הנתבעים") לצרף כראיה נוספת בתיק את פרוטוקול הדיון שנערך ביום 18.9.2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה של תביעה אחרת המתנהלת בין בעלי הדין (
להלן: "התיק האחר"). התובע מתנגד לבקשה.
2. בדיון שנערך בתיק האחר נחקרה הנתבעת 2 (
להלן: "הנתבעת") על תצהירה וכמו כן נחקרה המצהירה מטעם התובע, שהוא הנתבע בתיק האחר. הנתבעים טוענים כי הדברים שמסרה הנתבעת בעדותה בתיק האחר הם רלבנטיים לתיק הנוכחי, מחזקים את האמור בתצהירה שהוגש בתיק הנוכחי במסגרת בקשת רשות להתגונן מפני התביעה שבפניי ומשפיעים על בחינת מהימנותה. הנתבעים טוענים עוד כי חיזוק נוסף לגרסתם מצוי בעדותה של נציגת התובע, כפי שניתנה במסגרת התיק האחר. הם מציינים כי מתוך הפרוטוקול עולה שנציגת התובע לא ידעה להשיב על שאלות מסויימות, ובכך יש כדי לחזק את גרסתם.
3. הכלל הוא שאין להציג הודעות חוץ של עד במסגרת חקירה ראשית, בהיותן בבחינת "סיוע עצמי":
"
הכלל הוא, כי הודעת חוץ אינה קבילה להוכחת עקביותו של עד, שהרי עקרונית- אין ב"עקביותו" משום תמיכה במהימנות דבריו. עד יכול לשקר בעקביות; ועל כן, עצם החזרה על הדברים שמסר מחוץ לבית המשפט, אינה מצביעה על אמינותם. ... אין העד יכול לסייע לעצמו על ידי הצגת הודעה "זהה" שמסר מחוץ לכתלי בית המשפט".
(ראה י' קדמי,
על הראיות חלקים שני ושלישי
, ע' 753 וכן ע' 1685).
לכלל זה ישנם חריגים מסויימים, שאינם מתקיימים בעניננו.
עדותה של הנתבעת בתיק האחר היא בבחינת הודעת חוץ של עד, ולכן הנתבעת אינה יכולה להגישה בהליך הנוכחי. ואכן, דבר לא מנע מהנתבעת לכלול את הדברים עליהם העידה בתיק האחר, בצורה פוזיטיבית ויזומה במסגרת התצהיר שהגישה בתיק הנוכחי. אמירות עובדתיות שלא נכללו בתצהיר הנתבעת בתיק הנוכחי, לא ניתן להוסיפן כעת כראיה. ההליך שבפניי הוא בקשת רשות להתגונן של הנתבעים, וכל טענה עובדתית שיש להם נגד התביעה, צריכה היתה להכלל בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה.
יודגש כי בחקירה נגדית של עד, רשאי החוקר להגיש הודעות חוץ של העד כדי לתקוף את מהימנותו, אך הזכות להגיש הודעה כזו שמורה אך ורק למי שחוקר בחקירה נגדית, קרי, לתובע בתיק שבפניי, ולא לנתבעת.
נזכיר גם כי בהליך של בקשת רשות להתגונן בית המשפט אינו קובע ממצאים של מהימנות, וממילא אין צורך בחיזוק מהימנות של הנתבעת באמצעות דברים שהיא עצמה אמרה בתיק אחר.
4. באשר לעדותה של נציגת התובע, אין מקום להגישה בהליך שבפניי, שכן גם אם היה מקום לחרוג מסדרי הדין ולאפשר לנתבעים להגיש ראיות נוספות לאחר שנחקרה המצהירה מטעמם ונקבע מועד להגשת סיכומים, הרי שהנתבעים מבקשים להוכיח באמצעות עדה זו את חוסר ידיעתה בנוגע לעובדות, וברור כי נתון זה, גם אם הוא נכון, אינו יכול לסייע בהכרעה בהליך הנוכחי, בו נבחנות אך ורק טענות ההגנה של הנתבעים. גם אם נמתח את דיני הראיות עד קצה גבול היכולת, ברי כי אי ידיעת העובדות של עד בתיק אחד, אינה מוכיחה דבר בקשר לעובדות בתיק אחר, בו טרם הגיע הזמן לעדותו של העד, ולא ברור אם בכלל אותו עד יעיד בשני התיקים. בקשר לכך נזכיר כלל ראייתי נוסף, לפיו "לא ראינו- אינה ראיה", לאמור, "
עד מוסר על מה שראה ושמע פוזיטיבית; והעובדה שעד לא ראה או לא שמע אינה מלמדת שאירוע נתון לא התרחש." (ספרו הנ"ל של קדמי, בע' 755).
אכן, המנעות מהבאת עד שצריך היה להביא, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מהבאת העד, אך בהליך שבפניי כלל זה אינו ישים, הואיל וטרם הגיע השלב בו על התובע להגיש ראיות. מחדל ראייתי בתיק אחד, אם אכן היה כזה, אין בו כדי להוות ראיה בתיק אחר.
5. אשר על כן, הבקשה נדחית. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
6. סיכומי הנתבעים בבקשת הרשות להתגונן יוגשו תוך 7 ימים. סיכומי התובע תוך 30 יום לאחר מכן. תז"פ ביום 26.11.2007.
7.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ד' בחשון, תשס"ח (16 באוקטובר 2007), בהעדר
הצדדים הנ"ל.
________________
חגי ברנר, שופט