המבקש, הנתבע בתיק העיקרי, ניהל חשבון עו"ש שמספרו 91910 אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק" ו "החשבון" בהתאמה); החשבון נמצא ביתרת חוב כפי המתואר בכתב התביעה, שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" ואין לנתבע כל טענה כנגד גובה החוב כשלעצמו כפי העולה מתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן.
למבקש מספר טענות נגד הבנק ולגישתו, התוצאה המצטברת מהן היא שדין התביעה נגדו להידחות מכך שסה"כ הנזקים שנגרמו לו על ידי הבנק או כספים שמגיעים לו מהבנק על פי התחייבויות כלפיו שהבנק לא עמד בהן, עולה על סכום התביעה כך שיש לו דין קיזוז.
ייאמר בקצרה שגם במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, התצהיר מלא סעיפי טענות כ"מים לים מכסים" ומתקיים יחס הפוך בין אורכו של התצהיר ורובו של המלל ובין מהות ההגנה או היכולת להבין אותה.
טענה ראשונה (לאו דווקא כסדרה) ועיקרית של המבקש נוגעת להלוואה שקבל או היה אמור לקבל מהבנק (אין החלטה ברורה בתצהירו של המבקש באשר לכך), כחלק ממערכת הסכמים שנכרתה בין הבנק לבין חברת בניה שהמבקש שותף בה באופן שאין צורך להידרש לו, ואשר נקראת על ידי המבקש כ"הסכמי הליווי" (ראה מוצג במ/1; להלן: ,"החברה" ו "הסכמי הליווי" בהתאמה).
לפי טענה זו היה על הבנק להעמיד למבקש הלוואה בסך של -.75,000 $, אשר יועברו לחשבון ויקטינו או יאפסו את החוב בחשבון.
הלוואה זו הייתה אמורה לשאת ריבית נמוכה יחסית בגובה פריים + 1%; ספק אם ניתן להבין דבר זה מהתצהיר כאשר אין הגדרה ברורה של גובה הריבית המוסכמת לאותה הלוואה (ראה סעיף 18 לתצהיר יחד עם סעיפים 13 עד 15 לו), ואולי ניתן ללמוד על כך בעקיפין מהטיעון בסעיף 35 לו; מכל מקום, בסיכומי טענותיו התייחס ב"כ המבקש לענין כאילו אכן הוסכם על מתן הלוואה בריבית זו, הגם שאין בידי המבקש כל מסמך כתוב בנושא (עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול).
כך או כך, אין הדבר משנה ומוכן אני לצאת מתוך הנחה שאכן סוכמו הדברים באופן זה בין הבנק למבקש.
אין המבקש חולק על כך שהבנק אכן הכניס לחשבונו כספים בסך של -.75,000 $ כמוסכם (סעיף 15 לתצהיר המבקש) או לפחות איפשר משיכת כספים בגובה סכום זה מהחשבון (סעיף 3 למכתב ב"כ המבקש נספח יב' לתצהירו וכן סעיפים 4 עד 6 לסיכומי טענותיו).
ניתן על כן להניח, שטענותיו של המבקש לעניין הפרת חובתו של הבנק כלפיו תתייחסנה להפרש שבין הרבית שהובטחה, כדברי המבקש, לבין הריבית שחויב בה החשבון בפועל בגין משיכות הכספים הנ"ל, אם קיים הפרש כזה (לאורך הזמן).
הפרש כזה לא נתבע; המבקש הגיש לבית המשפט חוות דעת חשבונאית שנערכה על ידי רו"ח דוד אברון (להלן: "אברון") ובה מפורטים, על פי חישובים שנעשו על ידי אברון, סכומים שונים שיש לטעמו לחייב בהם את הבנק; יחד עם זאת, כל החשבונות להם מתייחס אברון הם חשבונות שאינם של המבקש אלא של חברות הקשורות עימו (לרבות החברה הנ"ל) ורק חשבון אחד, הוא המכונה על ידיו "חשבון מס' 4" רלבנטי לתובענה זו, הן לעניין התביעה, שהוא החשבון נשוא התביעה, והן לעניין הקיזוז, שהוא החשבון היחיד שבחוות הדעת הנוגע למבקש אישית.
לפי אברון, הוא חישב את ההפרש בין גובה הריבית בחשבון כפי שהיה בפועל ובין ריבית בגובה פריים + 1% שהוא שיעור הריבית שהוסכם בין המבקש לבנק כפי שנמסר לו על ידי המבקש והתוצאה היה שהבנק חייב את המבקש בשיעור עודף של 28.423.28 ש"ח (סעיפים 5.1 , 5.5 ו 5.6 לחוות דעתו).
שיעור זה הוא "טיפה בים" יחסית לחוב המבקש, אך ניתן היה להבין את הגיונו של המבקש, אילו ביקש לקזז סכום זה מהתביעה (גם עניין זה לוקה בקושי שכן המבקש, בניגוד לאמור בחוות הדעת, לא טען שהוסכם על גובה הריבית הנ"ל לחשבון כולו אלא רק לעניין ההלוואה).
אלא שהמבקש עותר לכך שמסכום החוב יקוזז הסך של -.75,000 $ כולו, שאין הוא חולק על כך שנמסר לו, בדרך זו או אחרת, ולא הבנתי מדוע ולמה יקוזז (סעיף 26.א. לסיכומי המבקש).
טענה נוספת המכונה על ידי המבקש "התניית שירות בשירות" נוגעת לקיומם של פיקדונות שקליים, נושאי ריבית נמוכה, בצד יתרות חוב בחשבון, נושאות ריבית גבוהה, ואי חילוטם על ידי הבנק לטובת החשבון, וכתוצאה מכך גרימת נזק למבקש בהפרשי הריבית.
גם בעניין זה, הנזק שנגרם לנתבע הוא נמוך הרבה יותר מהנטען, וגם הוא לא הוכח, אפילו אם קיים כפי שצוין לעיל.
המדובר בפיקדון שערכו בסכומי קרן עמד על סך של כ - -.262,000 ש"ח ביום 30.9.2002 (נספח ד' לתצהיר המבקש).
טענת המבקש על כך שהוא ביקש "בכל הזמן" לפרוע את הפיקדון לחשבון אין לה סימוכין במסמכים שצורפו על ידיו לתצהירו.
בנספח ו' לתצהיר, שהוא מכתב של המבקש מיום 10.12.02 קובל המבקש כלפי הבנק על כך שהבנק זיכה את החשבון בריבית שהצטברה בפיקדון, בסך של -.8,700 ש"ח ולא צרף אותה לקרן הפיקדון, טענה הפוכה לחלוטין מטענתו בבקשה זו.
לטענת המבקש, הפיקדון האמור היה קיים בתקופה של שנתיים בניגוד לרצונו ולהוראותיו (עמ' 6 לפרוטוקול) ותחילתו לפחות ממועדי כריתת הסכמי הליווי בחודש מרץ 2002 (סעיף 25 לתצהיר המבקש).
