1. בפניי בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן" הנתבעת") להתיר הבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") (
בש"א 180918/06).
2. בתיק זה מתבררת תביעת הפיצויים, בגין תאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 9.6.2004 (להלן: "התאונה"). ביום 9.5.2006 קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)א' בגין הגבלה קלה בתנועת ע"ש מותני.
3. בבקשה שבפניי טוענת הנתבעת, כי ההגבלה בגבה התחתון של התובעת איננה קשורה לתאונה נשוא התביעה, כי אם לעברה הרפואי של התובעת. הנתבעת צירפה לבקשתה העתק תיעוד רפואי ממנו עולה, כי התובעת סבלה בעבר מכאב בגב התחתון ומהגבלות בתנועה. הנתבעת מניחה, כי התיעוד הרפואי המתייחס להגבלה בתנועת הגב התחתון לא עמד בפני הועדה הרפואית בעת שניתנה החלטתה ומשכך, קביעתה איננה משקפת את מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה; מצב דברים זה מצדיק הבאת ראיות לסתור, כך לטענתה.
4. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, מרישומי הועדה עולה, כי בטרם ניתנה החלטתה, עיינו חבריה בחומר הרפואי שנשלח ע"י חברת הביטוח, חומר הכולל את הרישומים מיום17.12.2001 ומיום 4.1.2004 המעידים, לכאורה, על הגבלה קודמת בתנועה. לטענת התובעת, בתיעוד הרפואי נזכרת הגבלה בגב התחתון פעם אחת בלבד, בעוד שבבדיקות אחרות שבוצעו נמצא טווח תנועה תקין.
5. ההלכה בעניין זה הודגשה בע"א 5779/90
הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נגד טיארה, פ"ד מה (4) 77, 82 (1991): "יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמה למקרים כאלה יכול לשמש מקרה, בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט.
מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה (הדגשה אינה במקור- א.ז.). אין זו, כמובן, רשימה ממצה של המקרים בהם יתיר בית המשפט להביא ראיות לסתור, אלא בגדר הדגמה בלבד. אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד".
נכון הדבר, כי אם חל שינוי במצבו של נפגע מאז נקבעה דרגת נכותו, כלומר, חלה החמרה במצבו או שנתגלתה בו נכות, יצדיק הדבר הבאת ראיות לסתור (רע"א 863/93
התעשיה האווירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4) 815, 822 (1993)).
בנוסף, על פרוטוקול הועדה לבטא את הלך מחשבתם של חבריה, באופן שמאפשר מעקב אחריו. אם לא ניתן לעשות כן, ו/או אם עולה החמרת מצב מוחשית מן התיעוד הרפואי, יש לאפשר הבאת ראיות לסתור (רע"א 4045/01
אדרי נ' איתן חב' לביטוח בע"מ, דינים עליון, סב', 768 (2001)). כך גם בסיטואציה של העדר התייחסות של ממש בהחלטת הועדהלנושא קרדינלי, למשל - הקשר הסיבתי בין התאונה למצב היום (רע"א 6547/04
גונן נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, דינים עליון, סט', 322 (2004)).
עם זאת, כנקודת מוצא, יש לזכור כי הרשות תינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות בולטות ויוצאות דופן (רע"א 11325/05
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבסקי; טרם פורסם, ניתן ביום 27.2.06). זאת, לא רק במטרה לייעל את הדיון; לתכלית הדיונית מצטרף גם רציונל של "צדק מהותי", במובן של השאיפה לאחידות ראייתית ועובדתית (רע"א 4484/06
מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ; טרם פורסם; ניתן ביום 19.9.06).
6. בענייננו, אין חולק כי חברי הועדה היו מודעים לעברה הרפואי של התובעת. בין יתר המסמכים שעמדו בפני הועדה עמד אף תיקה הרפואי של התובעת אשר נשלח ע"י חברת הביטוח. התובעת בעצמה אף ציינה בפני הועדה: "סבלתי מכאבי גב גם קודם לתאונה אך לאחר התאונה הכאב החמיר ונוספה מגבלה בתנועות הגב, מה שלא היה קודם" (ראו ס' 20 לפרוטוקול הועדה). בפרק ממצאים ונימוקים צוין כי : "בבדיקה קיימת הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני לסיג שלילי החזרי פיקה ואכילס הופקו שווים בשני הצדדים ...הועדה עיינה בתיקה הרפואי אמנם קיימים רישומים רבים על כאבי גב אך ללא ציון על הגבלה בתנועות. לא בוצע CT לפני התאונה. CT ע"ש מותני מ - 2.11.04 בלט דיסק לטרלי בין 22-23".
טענת הנתבעת כי הכרעת הועדה מוטעית, הואיל ולא עמד בפניה מסמך המעיד על הגבלה בתנועה בעבר איננה יכולה לעמוד. מנימוקי הועדה עולה כי הכרעתה התבססה על בדיקה קלינית ובדיקת CT זאת בנוסף למסמכים הרפואיים. לאורך הדרך ניתן לראות בבירור כי על אף כאבי הגב הממושכים לא נמצאה הגבלה משמעותית בתנועה קודם לתאונה, למעט ההגבלה הנזכרת במסמך מיום 4.1.2006 אשר אין כל סיבה הגיונית להניח כי לא עמד בפני הועדה. במצב דברים זה לא ניתן לומר כי התגבשה אותה "מסה קריטית" נדרשת, כלומר, שארע מקרה חריג או יוצא דופן המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה.
7. הבקשה נדחית. לקראת הדיון הקבוע ליום 25.1.07, 11:30, יגבשו הצדדים את עמדתם בתיק זה, בשים לב גם להצעה שניתנה.
ניתנה היום י"ח בטבת, תשס"ז (8 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
