הבקשה
החלטה זו, עניינה בבקשה בת חצי עמוד, שהגישה המבקשת ביום 07.02.07, במסגרת התיק האזרחי שבכותרת (ת.א. 40780/04 ומבלי שנפתחה כלל בש"א), שכותרתה
"בקשה לעיכוב ההליך לתשלום הסכום הכספי לתובע שפסק כב' ביהמ"ש" (להלן:
"הבקשה").
תוכנה של הבקשה, שכאמור נכתב במספר שורות בודדות, מלמד על דרך הניחוש קמעא, כי מדובר
בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין עד למתן החלטה בערעור שהוגש ע"י המבקשת לביהמ"ש המחוזי, כך לטענת המבקשת.
הדברים היחידים והנימוק היחידי שנכתב בבקשה, ושעומד בבסיסה הוא, כי:
"הנתבעת שהינה חסויה עם 75% נכות ואשר הוצאותיה הכספיות בשלוש וחצי השנים היו מרובות וממשיכות להיות רבות, פונה בזאת לכב' בית המשפט בבקשה לעכב תשלום לתובע שפסק כב' ביהמ"ש - עד הפסיקה הסופית בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי".
העיכוב המתבקש בבקשה, הינו בגין חיוב כספי לתשלום, שהוטל על המבקשת, עפ"י פסק דיני בתיק שבכותרת, מיום 07.11.06, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 72,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 01.07.03 ועד לתשלום המלא בפועל + הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (להלן:
"פסה"ד").
יודגש, הבקשה הוגשה מבלי שצורף לה כל נספח שהוא ולא העתק מהודעת הערעור ואף לא צוין מספרה של הודעה זו, אך החשוב מכל, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר כנדרש עפ"י דין.
הגשת הבקשה באופן הלקוי שהוגשה (ככל שניתן לכנותה "בקשה" בנסיבות העניין), מהווה למעשה המשך ישיר לדרך בה בחרה אפוטרופוסה של המבקשת, ד"ר תמר דותן (להלן:
"הגב' דותן"), לנהל את התיק שבכותרת בשם המבקשת, ללא ליווי משפטי וללא קבלת ייעוץ משפטי כזה
. הגם שזכותה של הגב' דותן לכלכל צעדיה כפי שהינה מוצאת לנכון, הרי שלא ניתן להתעלם מתוצאות מחדליה של הגב' דותן, על אף שביהמ"ש האיר את עיניה לכך, שנתנו אותותיהם ופורטו גם בפסה"ד גופו ועתה גם כאן, בדרך בה הוגשה הבקשה והנימוקים שניתנו בצדה. והדברים יפורטו בהמשך, במסגרת הדיון שיובא להלן.
הבקשה הוגשה כאמור, ביום 07.02.07 והונחה על שולחני רק ביום 13.2.07, מועד בו קבעתי, כי על המשיב לתת תגובתו לבקשה והמבקשת תוכל ליתן תשובה לתגובה.
ואכן, תגובת המשיב הוגשה ביום 28.03.07 (להלן:
"התגובה") ולאחריה הוגשה תשובת המבקשת לתגובה, ביום 01.04.07 (להלן:
"התשובה לתגובה") וגם הן מונחות בפניי, בהכרעתי כאן.
בקשה נוספת בבש"א 155991/07
לפני שהוגשו התגובה והתשובה האמורות, הגישה המבקשת בקשה נוספת, ביום 27.02.07, הפעם במסגרת
בש"א 155991/07 (להלן:
"הבש"א") - שכותרתה
"בקשה לעיכוב הליך ההוצל"פ".
ביהמ"ש התבקש להורות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שהפעיל המשיב, כתובע-זוכה בפסה"ד,
וזאת עד להחלטה בבקשה, או כפי שנכתב בבש"א
"עד החלטתו בעניין הבקשה לעיכוב הליך התשלום מיום 07.02.07".
החלטתי בבש"א, ניתנה עוד באותו יום, ולפיה נעתרתי לבקשת העיכוב עד למתן החלטה זו בבקשה,
בתנאי שהמבקשת תפקיד סך של 82,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש, בתוך 7 ימים,
ולא יוכל המשיב-התובע, להמשיך בהליכי הגבייה והליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.
עד ליום זה, לא הופקד הסכום האמור בקופת ביהמ"ש, ומכאן שזכאי המשיב להמשיך בהליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת.
במסגרת התשובה לתגובה (בבקשה שעתה בפניי), טענה המבקשת, כי המשיב המשיך בהליכי ההוצל"פ עוד לפני שתמו 7 הימים בהם יכולה הייתה להפקיד את הסכום עפ"י החלטתי בעניין.
יאמר, כי לא רק זו שהמבקשת לא ניצלה את
זכות התשובה שלה לתקן את בקשתה, להוסיף לה נימוקים ולצרף תצהיר כדין, לצרף העתק מהודעת הערעור או למצער את מספרה של הודעת הערעור,
אלא שגם הפעם לא תמכה תשובתה בכל תצהיר שהוא, הותירה "עובדות" להן היא טוענת "תלויות באוויר" ללא כל אסמכתא לאמיתותן, אך מעבר לכל,
טענתה זו מוטב כי לא הייתה מועלית כלל ועיקר, לאור העובדה שעד לעצם יום זה, לא הופקד על ידה הסכום שהיווה תנאי לעיכוב ביצוע ההליכים, ואם היה אכן מופקד, היה מביא לביטול העיקולים שהוטלו על חשבון המבקשת ולעצירת כל הליכי ההוצל"פ. אילו הייתה ממלאת המבקשת אחר התנאי לעיכוב ביצוע בפרק הזמן שניתן לה, הרי שהיה מקום לטענתה להישמע, אך מקום בו לא התקיים התנאי, לא במסגרת הזמן הקצוב לכך
ולא בכלל, אזי ממה נפשך? שהרי בין כך ובין כך, לא ניזוקה המבקשת.
פסה"ד
המשיב הינו רופא שיניים במקצועו, אשר הגיש תביעתו הכספית בתיק שבכותרת, בגין סדרת טיפולי שיניים שעבר אצלו
המנוח ד"ר רון דן (להלן:
"המנוח"),
מתחילתם ועד סופם, ונותר חב לו סך של 72,000 ש"ח.