1. בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 13.2.2007, בדבר מינוי מומחים רפואיים.
התובע, יליד 1971, נפגע בתאונת דרכים ביום 28.6.2004. התאונה הינה גם תאונת עבודה.
במסגרת תביעתו, שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, עתר התובע בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי, הפסיכיאטרי והתעסוקתי/שיקומי. בהחלטתי מיום 13.2.2007, הורתי על מינוייו של ד"ר צ'צ'יק אהרון, כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ועל מינויו של פרופ' אליצור אבנר, כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.
כעת, עותרת הנתבעת לעיון מחדש בהחלטתי בדבר מינוי המומחים הרפואיים, כאמור.
2.
טענות הנתבעת
התובע פנה למוסד לביטוח לאומי לשם קביעת דרגת נכותו. הוועדה הרפואית לעררים, קבעה בהחלטתה מיום 19.11.06 כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.5% בתחום האורטופדי. לא נקבעה לתובע נכות בתחום הנפשי. הועדה הפעילה תקנה 15 במחצית, והעמידה הנכות הצמיתה על 19%.
לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קביעת דרגת נכות זו הינה בבחינת קביעה על פי דין, המחייבת את התובע גם במסגרת התביעה דנן, ועל כן יש לבטל את מינוי המומחים הרפואיים.
עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, בהמשך לטענת התובע במסגרת כתב תביעתו על העדר התייחסות הועדה הרפואית במל"ל למלוא תלונותיו, לרבות בדבר תחלואיו הפסיכיאטריים, כי התובע הציג מסמכים וטען בפני ועדת המל"ל לעניין פגיעותיו הפסיכיאטריות ואף הגיש לעיון הועדה את חוות הדעת של ד"ר ז'טלני בתחום האורטופדי וד"ר ליטמן בתחום הפסיכיאטרי. מה גם, שלטענת הנתבעת, בדו"ח הועדה, מפורטות כל פגיעותיו הנטענות של התובע, לרבות תלונותיו האורטופדיות, בדבר צווארו ותלונותיו הנפשיות. זאת ועוד, לטענת הנתבעת, נבדק התובע ע"י מומחה פסיכיאטר, במסגרת בדיקותיו במל"ל ובין יתר ממצאיו ציין: "אין הפרעות בזרם החשיבה, בתפקודים קוגניטיביים (מתלונן על הפרעות בזיכרון, אך בהמשך השיחה זוכר כל התהליכים וכל הבדיקות) כל ההתנהגות הפגנתית ביותר".
עוד מציינת הנתבעת, כי בקשה מסודרת להבאת ראיות לסתור לא הוגשה, ומינוי המומחים נתבקש במסגרת כתב התביעה, ואף לא צורף כל תיעוד רפואי תומך, אשר יש בו כדי להצדיק מינוי לשם הבאת ראיות לסתור.
3.
טענות התובע
התובע מתנגד לשינוי ההחלטה.
לטענתו, בקשתו למנות מומחים רפואיים היתה על מנת להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בנושאים אלו וכי הבקשה נתמכה בהנמקה מגובה במסמכים.
לטענת התובע, משחלפו 30 מהיום בו ניתנה ההחלטה בדבר מינוי המומחים, ולא פנתה הנתבעת בבקשה לבטלה ואף פעלה על פיה, מנועה היא כעת מלבקש לבטלה. לדעת התובע, האיחור ו/או השיהוי בהגשת בקשה זו, מהווה סיבה מספקת לדחיית הבקשה.
לטעמו, יכולה היתה הנתבעת להגיש בר"ע על ההחלטה, אך לא עשתה כן ואף הגישה במשותף עם התובע, בקשה מוסכמת לעיכוב הבדיקה על ידי המומחה בתחום הפסיכיאטריה, על מנת לאסוף כל החומר הרפואי של התובע, בקשה המצביעה על הסכמה מכללא למינוי המומחים.
4.
דיון
כאמור בע"א 161/73
ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כ"ח(2) 228, 234:
"בע"א 450/64 נקבע שבית המשפט, שנתן החלטת ביניים, רשאי לבטלה, אם התברר לו שבטעות יסודה. אין ספק שזכות זו תינתן גם לשופט, שדן בתובענה עצמה, אם יתברר לו שהחלטת הביניים שנתן שופט אחר בדיון מוקדם, בטעות יסודה.ב
עצם העובדה שעל החלטת ביניים הדוחה בקשה לדחיה על הסף (או למינוי מומחה כבענייננו - מ.ש.) אין ערעור בזכות אלא רק ברשות, מראה שהחלטה זו אינה סופית ואין היא יכולה לקבוע את גורל התביעה ואת גורלן של הטענות שיישמעו בה. ברור לכן כי השופט, שדן בתביעה העיקרית, רשאי תמיד להגיע למסקנה אחרת מהמסקנה אליה הגיע הוא, או שופט אחר, בהחלטת ביניים מסוג זה".ו
וכאמור בע"א 184/77
שגיב ואח' נ' עו"ד וולוובסקי, פ"ד ל"ב(1) 265, 271:
