1. ביום 26.02.07 העידה הגב' עמליה יפרח (שהרבני) קצרות בחקירתה הנגדית על תצהירה מיום 01.09.03. תצהירה הנ"ל נועד לשם הצגת הנספחים לו, שהם מסמכים שונים, אשר נערכו בין שנת 1979 לשנת 2001. שניים מן הנספחים, ל"ז ו - ל"ח, הם פלטי מחשב של חשבונו של הנתבע.
2. במהלך חקירתה הוברר, שהגב' יפרח (שהרבני), שהינה עובדת חברת "עמידר", מועסקת בחברה הנ"ל כמרכזת שטח ודמי מפתח (עמ' 6 שורה 8 לפרטיכל). את עבודתה ב"עמידר" החלה הגב' יפרח (שהרבני) ביוני 2002 (עמ' 6 שורות 16-17 לפרטיכל). העדה הנ"ל אישרה, שהיות והמדובר בתביעה (לסילוק יד מן השטח נשוא כתב התביעה ותביעה כספית בגין החזקת השטח הנ"ל), אשר הוגשה ביוני 2002, סביר להניח, שלא ביקרה בשטח טרם הגשת התביעה (עמ' 6 שורות 17-18 לפרטיכל)
3. על בסיס עדותה זו (בעיקר) התנגד בא-כוחו המלומד של הנתבע לתצהירה של הגב' יפרח (שהרבני) בטענה, שאין לה כל ידיעה אישית ושתצהירה הוא כולו עדות מן השמועה. מנגד נטען, שידיעותיה של העדה הן, בין היתר, מן התיק ההיסטורי של הנכס ותצהירה ניתן על בסיס עיונה בתיק היסטורי זה [ראה: הסעיף הקודם לסעיף 1 לתצהירה הנ"ל של הגב' יפרח (שהרבני)].
4. הוריתי לצדדים לסכם את ההתנגדות לתצהיר זה ואת התשובה להתנגדות בכתב. בא-כוחו המלומד של הנתבע העלה שתי התנגדויות עקריות להצגת המסמכים באמצעות העדה הנ"ל. באופן כללי נטען, שהיה זה מחובתה של התובעת להניח את היסוד להגשת המסמכים כראיות, אשר מהווים הצרופות לתצהיר העדה הנ"ל, בתור אחד החריגים לכלל, הפוסל עדות מן השמועה, ולא - יחול הכלל, שאין מציגים מסמך אלא באמצעות עורכו, כדי שניתן יהיה לקיים חקירה נגדית על אודותיו. ביתר פירוט נטען, שכדי שהמסמכים ייחשבו כרשומות מוסדיות, היה זה מחובתה של התובעת להוכיח, שהמוסד נוהג לרשום מסמכים מעין אלו. ובכל הקשור לפלטי המחשב, לפי הטענה, היה זה מחובתה של התובעת להוכיח, כי הונהגו הגנות סבירות מפני החדירה למחשב כתנאי לקבילות הפלטים. נטען, שבהעדר הוכחת היסודות הללו לקבילות הראיות כיוצאות מן הכלל, הפוסל עדות מן השמועה, אין לקבל את הצרופות לתצהירה הנ"ל של הגב' יפרח (שהרבני).
מנגד תוך ההסתמכות על ע"א 2515/94
לוי, נ'
עיריית חיפה, ואח' , פ"ד נ' (1) 723, 730-734, נטען, שהמדובר בתעודות נושנות וברשומות מוסדיות, אשר קבילות כראיות בייחוד נוכח מגמת בתי המשפט לעבור מפרוזדור קבילות הראיה לטרקלין משקל הראיה.
5. לענין קבילות הצרופות לתצהירה הנ"ל של הגב' יפרח (שהרבני) הדין עם הנתבע. כיוצא מן הכלל, הפוסל עדות מן השמועה, ניתן להגיש תעודות נושנות [בהתאם לסעיף 43 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א 1971 (להלן, "פקודת הראיות)], רשומות מוסדיות (בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות) ופלטי מחשב [בהתאם לסעיף 36 (א) (3) לפקודת הראיות]. ואולם, זאת
בתנאי, שהוכח היסוד העובדתי, המשמש רציונל לקבילות המסמכים בתור מסמכים אותנטיים. בסעיף 36 (א) (1) לפקודת הראיות מותנית קבילותו של מסמך כרשומה מוסדית בהוכחה, שהמוסד נוהג במהלך ניהולו הרגיל לערוך רישום של האירוע נשוא הרישום בסמוך להתרחשותו [זאת בנוסף לתנאי שבסעיף 36 (א) (2) לפקודת הראיות, שדרך איסוף הנתונים נשוא הרשומה ודרך עריכת הרשומה מעידות על אמיתות תכנה של הרשומה]. כך גם ניתן לקבל פלט מחשב כרשומה מוסדית, אך התנאים לכך הם הוכחת האמור בסעיפים 36 (א) (3) (א) ו - (ב) לפקודת הראיות, לאמור, ההוכחה, שדרך הפקת הפלט מעידה על אמינותה ושהמוסד נוקט באופן סדיר אמצעי הגנה סבירים מפני החדירה למחשביו ומפני שיבוש עבודת מחשביו. בנוסף, אוסיף, כי ניתן להגיש מסמך, הנחזה כבן עשרים שנה ומעלה ללא עורכו, אך זאת בתנאי, שהוכחה משמורת המסמך לבית המשפט ובעיני בית המשפט נראית המשמורת ככשרה. זאת בהתאם לסעיף 43 לפקודת הראיות. בהקשר זה נזכיר את דברי המלומד הרנון, שיש לפרש את המושג "משמר נאות" פרוש סביר ונסיבות הענין ולאו דווקא כ -
" the most appropriate custody possible" [א' הרנון
דיני ראיות (כרך א', 1979) 145-146].
6. במקרה דידן, אין בתצהירה של הגב' יפרח (שהרבני) דבר וחצי דבר, המלמד על נוהל רישום המסמכים, על דרך המשמורת של המסמכים, שנכתבו לכאורה בשנת 1987 ולפניה, או על אופן הגנת "עמידר" על מחשביה מפני החדירה לתוכנם. בהעדר בדל ראיה בנושאים אלו, שאינם בידיעתנו השיפוטית, לא הונח היסוד העובדתי להגשת המסמכים, שצורפו לתצהירה של הגב' יפרח (שהרבני), כראיות.
7. באשר לאמור בע"א 2515/94 הנ"ל, שם דברי בית המשפט לגבי קבילות המסמכים הם בגדר obiter dicta. כפי שקבעה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז):
"כאמור לעיל, הענין שלפנינו אינו מחייב הכרעה בשאלת הקבילות נוכח הסכמת
המערער בבית המשפט קמא... (להגשת המסמכים - ג'ט"ל). אם ראיתי להרחיב
בשאלה זו, הרי עשיתי כך לפנים מן הנדרש רק כדי להדגיש כי ההסכמה הנ"ל לא
פרצה כל סכר, אלא השתלבה בזרם הכללי שבו זורמת ההלכה היום" [ע"א
2515/94 הנ"ל,
שם, 733 (מול האות "ה")].
יתרה מכך, כאשר יכלה כב' השופטת ביניש (כתוארה אז) בע"א 2515/94 הנ"ל לקבוע
"המסמכים...נשמרו בתיקי העירייה... כולם נכתבו בידי עובדי רשות ציבורית הנוהגת
לערוך רישומים, לתעד סיכומי דיונים ולשמור התכתבויות מאז עריכתן, במסגרת סדרי
העבודה הרגילים" [ע"א 2515/94 הנ"ל,
שם, 730 (מול האות "ג")], הרי לפנינו לא הוכח
דבר וחצי דבר לענין דרך שמירת המסמכים ונוהל עריכתם.