בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
39125-07,167399-07
11/06/2008
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
גרנד סינמה בע"מ
|
הנתבע:
1. סיטהכל אייל
2. עופרי עמי
3. חברת ליידיס פליין השקעות בע"מ
4. (המבקשים)
5. שפדיה שרטילוב
|
| החלטה |
רקע
לפני בקשה למחיקת כותרת
גרנד סינמה בע"מ (להלן: "
התובעת"), הינה חברה העוסקת בייעוץ מכירה והתקנה של מערכות אודיו ווידאו ללקוחות פרטיים ומוסדיים.
ביום 23/12/04 רכש אייל סיטהכל (להלן:
"נתבע 1") מספר מוצרים לרבות מוניטור מחשב רמקולים ומוצרים נוספים בעבורו ובעבור עמי עופרי (להלן:
"נתבע 2") בסך כולל של 40,000 ש"ח. התשלום בוצע בהמחאות חברת ליידיס פליין השקעות בע"מ (להלן:
"הנתבעת 3") אשר נמצאת בבעלות הנתבע 1.
ההמחאות אשר התקבלו חוללו. הנתבע 1 ביקש להחליף את השיקים אשר חוללו בשיקים אחרים. מחצית הסכום התקבל בשיקים אישיים של הנתבע 1 אשר הופקדו ונפדו ומחצית הסכום (20,000 ש"ח) נמשכו מחשבונו של שרטילוב שפדיה (להלן:
"הנתבע 4"). שיקים אלו חוללו באי פירעון (צורף כנספח ג' 1-4 לכתב התביעה).
ביום 09/10/07 הגישו הנתבעים 1-3 בקשה למחיקת כותרת וזאת מאחר ולגישתם התביעה איננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר. לגישתם התביעה נעדרת ראשית ראייה כמצווות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות").
דיון
ביום 26/05/08 התקיים בפני דיון בו העלו הצדדים את טענותיהם.
תקנה 202 (1)(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, הינה התקנה הקובעת, לענייננו, האם התביעה יכולה להתברר במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, אם לאו.
על פי תקנה זו צריכה התביעה להתבסס על חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא ובלבד שיש עליהם ראיות שבכתב. הבדיקה לכך נעשית על פי כתב התביעה כפי שהוגש בצירוף נספחיו:
"...כשירותה של התביעה להתברר בסדר דין מקוצר צריך ויבחן לפי האמור בכתב התביעה ונספחיו" [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מה' 7 פיסקה 527 עמ' 665 ].
בעניין הראיה בכתב, השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעת תשס"ג - 2003 הוצאת סיגא, גורס בעמ' 302 כי:
"תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, גם כאשר "הראיה בכתב" מתייחסת לחוזה עצמו לאו דווקא להפרתו. "
כמו כן ראה: בר"ע 104/86 -
אסתר ביטון נ' אליהו פרץ, פ"ד מ(1), 787 ,עמ' 788-789, צוין כי
"הלכה פסוקה היא כי די בהבאת ראיה בכתב לחוזה עצמו ואין צורך להביא ראיה בכתב אף לעניין הפרת החוזה כתנאי מוקדם לתביעה בסדר דין מקוצר". כמו-כן נקבע שאין צורך שהראייה בכתב תתייחס לסכום הקצוב אלא לעצם קיום ההתחייבות.
המבחן להיותו של סכום קצוב הינו כי "הסכום ניתן לחישוב אריתמטי פשוט ללא צורך בשומה או בהערכה". ראה: ע"א 734/83
חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ, פ"ד לה
(1), 613, 617. כמו כן, ראה ספרו של ד"ר י. זוסמן, "
סדר הדין האזרחי", (מהדורה שביעית), עמוד 657, שם בעמ' 658, צויין:
" "סכום קצוב" אין פירושו דווקא "סכום מוסכם"... מחלוקת לגבי הסכום יכול שתצדיק מתן רשות להתגונן, אבל אין היא שוללת את האפשרות לדון בסדר דין מקוצר."
אין מחלוקת שסכום התביעה העומד על סך 22,405 ש"ח הינו סכום קצוב.
אין הכרח שהחוזה או ההתחייבות המשמשים יסוד לתביעה יהיו בכתב או אף בעל פה, ודי בכך שאפשר להסיק על קיומם ממכלול נסיבות המקרה. תקנה 202 (1)(א) מאפשרת הגשת תביעות על סכום כסף קצוב לפי סדר דין מקוצר אשר מקורן בחוזה או בהתחייבות, ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב, כאשר הדיבר "עליהן" מתייחס לתביעות ולא לחוזה או להתחייבות.
הגישה בנוגע להיקף המסמכים שעל תובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הינה מקלה ומדובר בדרישה מינימלית. ( ע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מז(5), 133).
משיש בידי התובע ראיה בכתב על עשיית ההסכם וקיומו, מותר לו לתבוע, בסדר-דין-מקוצר, לא רק אותן תביעות שהזכות קבועה בהסכם עצמו, כי אם גם כל אותן התביעות הנובעות מהפרתו או מסיכולו של ההסכם - אף הן תביעות "מכוח" אותו ההסכם..." (ראה המ' 609/65
עמוס רוזובסקי נ' ויליאם זבידה, פ"ד כ (1), 236, עמ' 243).
די בכך שתהיה לתובע ראשית ראיה בכתב על קיום החוזה, ואין צורך בראיה בכתב על העילה כולה. תביעה כזו באה גם היא מכוח אותו הסכם שהופר, גם אם העילה איננה מבוססת על התחייבות הנתבע על פי לשון ההסכם ותניותיו". (ראה ספרו של ד. בר אופיר
"סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 146).