החלטה בתיק א 38972/06

1.         בפני בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים נוספים, בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה.

2.         התובע, יליד 30.8.1979, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 9.9.2002, עת נהג במשאית.

ממקום התאונה הועבר התובע לבית החולים "וולפסון", לצורך קבלת טיפול רפואי, שם אובחן כי נחבל בראשו, בכתפו השמאלית, בצווארו ובגבו התחתון. לאחר ששוחרר, הגיע התובע לבית החולים תל השומר, משום שחש ברע, שם התלונן על כאבי ראש וצוואר. התובע לא אושפז בגין התאונה.

בהחלטתי מיום 13.12.2006, הורתי על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, לבדיקת התובע בעקבות התאונה. לאור קיום מסמך המעיד על כך כי התובע טופל במרפאה לבריאות הנפש החל מתאריך 21.4.2005, הורתי כי מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה ייבחן לאחר שהתובע ידאג להגשת תיק הטיפולים, לרבות מהמרפאה הקהילתית לבריאות הנפש בחולון.

התובע צרף לבקשה זו מסמכים המעידים על שתי פניות שנעשו למרפאה לבריאות הנפש בחולון; הראשונה בתאריך 18.12.2002, דהיינו: כ-3 חודשים לאחר התאונה, לפיו התובע סובל מירידה מועטה בריכוז מאז התאונה ואובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומטית, והשנייה מיום 21.4.2005, דהיינו: כשנתיים וחצי לאחר התאונה, שם אובחן התובע כסובל מירידה בקשב ובריכוז, מירידה קטנה בזיכרון לטווח הקצר והומלץ לו על טיפול ומעקב.

מעבר לכך, במסמכים נוספים שצורפו מרופא המשפחה והנוירולוגים שטיפלו בתובע,  קיימות תלונות מרובות על כאבי ראש, מאז אירוע התאונה וכן מעט תלונות על נדודי שינה ופחדים.

3.         הנתבעות מתנגדות לבקשה.

באשר לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, לדידן, ירידה בקשב ובריכוז אינם מהווים ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. כן טוענות הנתבעות כי אין רצף טיפולי וכי לא צורפו כל מסמכים המעידים כי קיימות הפרעות פסיכיאטריות אשר מהוות פגיעה בתפקודו של התובע.

באשר לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, בהתאם למסמכים אשר צורפו לבקשה, מציינות הנתבעות כי בדיקותיו הנוירולוגיות של התובע, נמצאו כולן תקינות.

זאת ועוד, מציינות הנתבעות בתגובתן, כי בתצהיר התשובות לשאלון, מיום 5.12.2006, העיד התובע כי היה מעורב בתאונת נוספת מיום 5.4.2004, במהלך עבודתו ביחידת איכות הסביבה, בגינה נגרמו לו חבלות קלות וכי המסמכים אשר צורפו לבקשה למינוי המומחים, הינם מהתקופה, שלאחר התאונה השנייה.

4.         דיון

חוק הפיצויים אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהחלטתו אם למנות מומחה רפואי, לבקשת הנפגע, אם לאו. תקנות פיצויים לנפגע תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז - 1986 (להלן: "התקנות") קובעות כי:

"7. מינוי מומחה בידי בית המשפט

" (1) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשה למינוי מומחה לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בעניין שטרם הוסכם אליו;"

(ראה - ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה מעודכנת, עמ' 553).

כאמור בברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון ואח', פד"י מד (ד) 216, בעניין מינוי מומחים רפואיים:

"משהדרך היחידה להוכחת עניין שברפואה על פי חוק הפיצויים היא באמצעות מינוי מומחה רפואי, יש למנות מומחה כל אימת שקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. וכאשר הדברים אינם ברורים יזהר ביהמ"ש לבל תקופחנה זכויות הנפגע".

(רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חב' לבטוח ואח', דינים עליון, נה, 86; ראה גם - בר"ע (מחוזי-ת"א), כב' הש' גרסטל  1768/01 פינטו אורית נ' סהר חב' לבטוח בע"מ ואח', טרם פורסם).

5.         פסיכיאטריה

התובע סומך בקשתו על שני ביקורים יחידים במרפאה לבריאות הנפש ועל תלונות מעטות על נדודי שינה ופחדים. הביקור השני במרפאה לבריאות הנפש, יתכן ונעשה בעקבות התאונה השנייה, שאינה נשוא תביעה זו, מפני שנעשתה מיד לאחר ובסמוך לה.