החלטה בתיק א 38732/07

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

עיריית תל - אביב - יפו (להלן: "התובעת") מוסמכת על פי דין לסלק מפגעים בנכסים המצויים בתחום גבולותיה המוניציפאלים בהתאם לחוק עזר לתל אביב - יפו (שמירה הסדר וניקיון) התש"ם - 1980. לטענתה, מר ששון ישראל (להלן: "הנתבע" או "המבקש") הינו המחזיק בנכס ברחוב דרך ההגנה 48 בעיר.

במהלך השנים 2004 ו - 2005 התקבלו אצל התובעת מספר דרישות לפינוי חצר הבית מקרטונים וגרוטאות היושבות בה. למרות שהתובעת דרשה מהנתבע לבצע את הפעולות דנן מספר פעמים, לא פעל הנתבע לסילוק המטרד. משכך, נאלצה התובעת לבצע את העבודות בעצמה. הנתבע לא החזיר לתובעת את עלות העבודות ומשכך לא היה לתובעת ברירה אלא מלהגיש תביעה זו.

מנגד טען המבקש, כי איננו הבעלים של החצר. לטענתו כל קשרו לחצר מסתכם בכך שחלון ביתו משקיף אל החצר נשוא התביעה ותו לאו. משכך אין לחייבו בגין פינויה מגרוטאות.

בתאריך ה - 08/10/07 התקיים בפני דיון בבקשת הרשות להתגונן. במהלך דיון זה חזר המבקש על טענותיו ופירט כי החצר נמכרה על ידי אביו לפני שנים ארוכות לחברה קבלנית אשר  הינה הבעלים של החצר על אף שאין לה  כל יכולת משפטית לבצע כל בנייה במתחם. משכך, לא רשמה את הנכס על שמה.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ובהסכמתם החלטתי לבצע ביקור במקום ולראות את המתחם המדובר. הביקור נערך בתאריך ה - 11/11/07 בנוכחות הצדדים וכן בנוכחות פקחית מטעם העירייה, הגב' ענבל מורבה. במהלך הביקור המבקש המציא את הסכם המכר של החצר לאותה חברה קבלנית פלונית. עקב כך, התבקשה תגובתה של ב"כ התובעת אשר התקבלה בבית המשפט בתאריך ה - 26/11/07.

דיון

בחינת בקשתו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה. קרי, האם יש לנתבע עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

יחד עם זאת,  על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבעת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לה ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

לאחר שביקרתי במקום, עיינתי שוב בטענות הנתבע וקראתי את הבהרותיה של ב"כ התובעת המלומדת, לא מצאתי הגנה ראויה שתעמוד לנתבע. עצם הצגתו של הסכם מכר אינו מוכיח כי הנכס אכן נמכר בפועל, במיוחד לאור העובדה כי לא בוצעו רישומים מתאימים בלשכת  רישום המקרקעין. הנתבע הודה שהחצר הייתה בבעלות אביו והוא יורשו ואם לא בוצע כל שינוי ברישומים, הרי שהנתבע מחזיק כדין בחצר.

יתירה מזו,  לא ניתן להיכנס לחצר הנדונה, בלעדי מפתח לשער הכניסה אשר נמצא באמתחתו של הנתבע.

לאור כל האמור לעיל דין בקשת הרשות להתגונן הייתה להידחות. עם זאת, לא אעשה זאת לאור התחזקות הנטייה שלא לנעול דלתות בתי משפט בפני מתדיינים כבר בשלב מוקדם זה ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת.

מכיוון שהנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן, בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים כלל להוכיח את הגנתו (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) מוצא אני לנכון להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבון בסך 3,600 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך 4.3.2008 בשעה 15:00.

 הוצאות ההליך בסך 500 ש"ח ישולמו בהתאם לתוצאות המשפט.

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו בכסלו, תשס"ח (6 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.