מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
בנק מסד בע"מ (להלן:
"התובע" או "המשיב") הגיש תביעה זו בסך 44,605 ש"ח כנגד חברת מונופן בע"מ, מר ליבוביץ שמואל וכנגד מר איצקוביץ יצחק (להלן:
"הנתבע" או "המבקש"). בתאריך ה - 14/09/05 נפתח אצל התובע חשבון בנק על שם חברת מונופן בע"מ. בגין פתיחת החשבון חתם המבקש על טפסי פתיחת החשבון וכמו כן חתם על כתב ערבות לכל חובותיה של חברת מונופן בע"מ לזכות התובע.
עד לתאריך ה - 06/06/07 נוצר בחשבון יתרה דביטורית ("מינוס") בסך סכום התביעה. התובע השתמש בזכותו החוזית וביקש מהנתבעים לכסות את יתרת החובה האמורה אך בקשתו לא נענתה. משכך, ולאחר שכל נסיונותיו של התובע להסדיר את החוב האמור עלו בתוהו, הגיש בלית ברירה תביעה זו.
בתאריך ה - 27/08/07 הגיש המבקש בקשת רשות להתגונן מטעמו. בבקשה זו טען שתי טענות עיקריות (טענה נוספת נזנחה על ידו בדיון בפני) - הראשונה הינה כי המשיב לא עמד בהסכם לניהול החשבון כאשר לא אישר מסגרת אשראי של 100,000 ש"ח כפי שהתחייב ואושרה לחברה מסגרת של 60,000 ש"ח בלבד. אם כך הדבר, ולמרות שעובדה זו לא הוצגה בפני המבקש על ידי המשיב, מדוע הסכים המשיב לחריגה כל כך גדולה בחשבון. בנוסף, לפי הסיכום ששוכלל בעת פתיחת החשבון, סוכם כי מסגרת האשראי המבוקשת, קרי, 100,000 ש"ח תנתן רק לאחר הפקדת בטחונות בסך 130,000 ש"ח. אם לא ניתנו הבטחונות הרי שלא היה צורך ליתן לחברה מסגרת גדולה שכזו.
שנית, בחודש אוקטובר לשנת 2006, התפטר המבקש מתפיקדו כמנהל ודירקטור בחברה לאחר שלא היה מרוצה מניהול החברה על ידי הנתבע 2. משכך, הודיע המבקש לכל נושי וספקי החברה, לרבות המשיב כי היננו מתפטר מתפקידו ומתנער מכל התחייבויותיה. בנסיבות העניין, מן הראוי ליתן למבקש את הרשות להתגונן.
דיון
טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א
478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א 86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522
).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
נכון הוא שאין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, לפנות למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות, יחד עם זאת על בית משפט לבדוק גם את היתכנות טענות הנתבע ולהשתכנע שאין מטרתו למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מההליך המקוצר בלבד.
בתאריך ה - 24/12/07 התקיים בפני דיון בבקשת המבקש והוא נחקר על תצהירו. לדידו של ב"כ המשיב אין למבקש כל הגנה ראויה. הנתבע היה דירקטור בחברה וכל שאלה שנשאל על ידי נושאי הכספים בחברה הושב על ידו כי איננו מעורה בנושאים אלו. כמו כן, העובדה כי הנתבע פתח את החשבון וחתם על טפסי פתיחתו לרבות ערבותו על חובות החברה מלמדים כי אין לנתבע כל הגנה אמיתית כנגד התביעה, כי טענותיו הן טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב.
הגנתו של המבקש לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וללא סיכויים רבים לאור מה שצויין לעיל ונכון היה לדחותה, אך בשל הנטיה לראות בזכותו של האזרח לגישה לערכאות כאחת מזכויות היסוד המוגנות בחברה דמוקרטית, לא אעשה זאת. משכך, הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן (ראה ע"א 680/89
בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה(3) 757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65
ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, וכן ע"א 244/66
מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77,
צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא(3) 401) ולכן הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך
36,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי, ביום
12.3.2008
, שעה
16:30.
הוצאות הבקשה והדיון בסך
1,500 ש"ח+מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, כ"א בטבת, תשס"ח (30 בדצמבר 2007), בהעדר הצדדים.
