התובעת היא חברה אנגלית, אשר לפי כתב התביעה שהוגש על ידיה (סעיף 1 לו), ואין חולק על האמור בו, עוסקת בהשכרה ומכירה של ציוד לשידורי טלביזיה ורכשה ביום 23.12.05 "...את הציוד והחובות של חברת OPTEX LIMITED" (להלן: "אופטקס"; ראה נספחים א' עד ד' לכתב התביעה); בביטוי האמור התכוונה ככל הנראה מנסחת כתב התביעה לכך שהתובעת רכשה את הציוד של חברת אופטקס ואת החובות המגיעים בגינו, ולאו דווקא שהתובעת שילמה (ברכישה!) עבור הזכות לשלם את חובותיה של אופטקס.
יאמר כי גם לפי המשמעות האמיתית של האמור בסעיף 1 לעיל, ספק אם הדברים נכונים בהתחשב, בין היתר, בכך שבחילופי אי-מייל שבין התובעת לנתבעת, נטען על ידי הראשונה שהיא רכשה רק את ציוד אופטקס ולא את עסקיה באופן כללי, דבר שיכול היה להעמיד בסימן שאלה את התביעה כולה אילו ראיתי אותו כנסמכת על החוזה שלגביו טענה התובעת מלכתחילה שהיא נסמכת עליו, אולם הנתבעת לא טענה דבר לעניין זה [ ראה מייל מיום 18.1.06 שנכתב על ידי נציג התובעת לנתבעת וכלול באסופת חילופי המייל נספח יא' לכתב התביעה ].
לכתב התביעה צורף חוזה, שאינו חתום על ידי מי מהצדדים, לרבות אופטקס, שאמור להוות חוזה שבין התובעת לנתבעת לעניין השכרת מצלמת טלביזיה (נספח ה') אולם אין טוען עוד לחלותו והכל מסכימים כי המסמך הבסיסי להתקשרות שבין הצדדים הוא המכתב נספח ו' לכתב התביעה (שהוגש ב"סדר דין מקוצר") הוא נספח ב' לתצהירו של מר יורם אלדר (להלן: "אלדר") מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת, כפי הפתיח לתצהירו הנ"ל התומך בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן, נשוא החלטה זו (להלן יקרא המסמך הנ"ל כ - "מכתב ההתקשרות").
אלדר מאשר שלפי מכתב ההתקשרות הוסכם בין הצדדים (קרי הנתבעת ואופטקס) שהנתבעת תשכור מאופטקס מצלמת SONY HDW 900 (להלן: "המצלמה") במקום מצלמה אחרת שהושכרה לה קודם לכן, תמורת תשלום חודשי של -.2,800 ליש"ט בתוספת סכום של -.1,284 ליש"ט לחודש תמורת שכירות עדשות אשר יעברו להיות רכושה של הנתבעת החל בתום השכירות ביום 30.11.2004, מועד בו יערכו הצדדים ברור באשר לשכירות המצלמה (סעיף 6.3 לתצהירו של אלדר וכן עדותו בעמ' 3 לפרוטוקול בשורות 7, 8).
לכאורה, תם החוזה שבין הצדדים על פי מכתב ההתקשרות ביום 30.11.04; בפועל, מקובל על הצדדים שהמצלמה לא הוחזרה לרשותה של התובעת עד ליום 17.7.2006 כפי המוצגים במ/1 עד במ/3 ועדותו של אלדר בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 14, 15.
התביעה היא לתשלום דמי השכירות המגיעים לתובעת בגין התקופה בה הייתה המצלמה בהחזקתה של הנתבעת המחולקת, מסיבות שיובהרו להלן, בין שתי תקופות: האחת ממרץ 2005 ועד חודש דצמבר 2005 למעט חודשים אפריל, מאי יוני [ סעיף 7 לכתב התביעה; להלן: "התקופה הראשונה" ]; השניה, מחודש ינואר 2006 ועד חודש יוני אותה שנה, מועד החזרת המצלמה לתובעת, כפי האמור לעיל.
אתייחס לשתי התקופות בנפרד.
עמדתה של הנתבעת באשר לתשלומים המגיעים ממנה, לעניין התקופה הראשונה, לוקה בחוסר עקביות.
בסעיפים 6.3. ו 6.4 לתצהירו מפנה אלדר לסיפא של מכתב ההתקשרות לפיו יסוכמו תנאי ההתקשרות החדשים בין הצדדים עם גמר תקופת השכירות של המצלמה בסוף חודש נובמבר; מאידך, אין הוא מזכיר מהם אותם תנאים שסוכמו כביכול לקראת תחילת התקופה הראשונה.
לפי המסמך נספח ט' לכתב התביעה , שהוא מכתב של אופטקס אל הנתבעת (אולם אלדר מודה בקבלתו בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 1 עד 4), הוסכם בין הצדדים כי החל מיום 1.12.04, תשכור הנתבעת את המצלמה תמורת דמי השכירות האמורים לעיל, בסכום ששולם קודם לכן, אולם החוזה יכול להסתיים בכל עת בלא התחייבות של הנתבעת (להלן: "מכתב ט'").
טענתו של אלדר לפיה אין הנתבעת חבה בתשלום דמי השכירות בתקופה הראשונה, היא בגדר "הגנת בדים"; אלדר, שאינו מסכים לכך שהמחיר שהוסכם היה בסך של -.2,800 ליש"ט לחודש, לא מציג כל מסמך אחר, אינו מצביע על כל מחיר אחר שהוסכם עליו ובפועל שלמה הנתבעת לתובעת בחודשים ינואר, פברואר, אפריל עד יוני את הסכומים החודשיים האמורים (ראה האמור בסעיף 6.5 לתצהיר אלדר וכן המשתמע מהסיפא לסעיף 7.1 לתצהיר).
יתר על כן אלדר נתפס, בניסיון לבסס את הטענה הנ"ל, באמירה שאינה אמת, בלשון עדינה, כפי שיובהר להלן.
כפי שצוין לעיל, דמי השכירות החודשיים, בתוספת תשלום בגין עדשות, עלה לכדי סכום של -.4,048 ליש"ט לחודש; לפי אלדר, למרות שהיה על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של -.32,672 ליש"ט בגין תקופה של שמונה חודשים, מאפריל עד נובמבר 2004, שולם על ידיה, בהסכמת התובעת, שיעור של שני שליש בלבד מהסכום הנ"ל, היינו סך של -.20,420 ליש"ט, וזאת בגין תקלות שהיו במצלמה שהייתה מושכרת לנתבעת באותה עת (סעיף 6.4 לתצהירו).
תיאור זה משמש את אלדר להסביר כיצד זה שלמה הנתבעת את מלוא סכום דמי השכירות הנתבע על ידי התובעת בחודשים דצמבר עד פברואר ואפריל בתקופה הראשונה, לפי מכתב ההתקשרות ומסמך ט' בעוד שלטענתו, הוסכם על סכום נמוך יותר, או שהיה אמור להיות משולם סכום נמוך יותר וההסבר הוא שהנתבעת ציפתה לכך שבשלב מאוחר יותר "יקוזזו" סכומים מהחשבונות כפי שהיה במקרה המתואר בסעיף 6.4 לעיל [ עמ' 4 לפרוטוקול שורות 7 עד 10 וסעיף 3 לסיכומי טענות הנתבעת ].
דברים אלה אינם נכונים והפרכתם יש בה כדי להעמיד את טענות הנתבעים בגדר של "הגנת בדים" כאמור לעיל.
לפי מכתב התובעת, נספח ז' לכתב התביעה, הייתה הנתבעת חייבת בחודש אוקטובר לתובעת סכום של -.16,336 ליש"ט בגין תשלום של ארבעה חשבונות קודמים וכן תשלום חשבון אותו חודש בסכום הנ"ל של -.4,084 ליש"ט ובסה"כ הייתה הנתבעת חייבת לתובעת באותו מועד את הסכום של -.20,420 ליש"ט, וסכום זה שולם, בגין אותם חמשת החודשים, ובא לידי ביטוי כך במכתבה של התובעת נספח ח' לכתב התביעה; לאמור, לא הפחתה, לא תקלות ולא קיזוזים.
הסברו של אלדר נשמט; מסמך ט' מצביע על הסכמה לתשלום חודשי של -.2,800 ליש"ט לחודש, התשלומים שבוצעו בפועל בתקופה הראשונה מצביעים על ההסכמה ו"ההסבר" לכך שאין בתשלום משום הסכמה מסתבר כשקרי ומכאן שהגנת הנתבעת לעניין זה היא "הגנת בדים" הניתנת לדחייה בשלב זה של הדיון [ראה לדוגמה: רע"א 9885/06 שלטי הגליל (מ.ס) 1996 בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר "נבו" ].
דין דומה גם לעניין טענות הנתבעת בכל הנוגע לתקופה השנייה.
לגבי אותה תקופה, אין טענה נפרדת בכל הנוגע לתשלום דמי השכירות החודשיים; למעשה המחלוקת היא בדבר סיבת החזקת המצלמה בידי הנתבעת באותה תקופה, כאשר לפי חילופי אי מייל בין הצדדים, נספחים יא' ו יב' לכתב התביעה המקבילים למסמכים (החלקיים) שצורפו לתצהיר אלדר כנספחים ה' ו ו', ביקשה הנתבעת להפסיק את השכירות במצלמה החל בחודש ינואר 2006 לאחר שלא הצליחה להפחית מדמי השכירות (דבר שכשלעצמו יש בו כדי להפריך את טענותיו של אלדר על הסכמה קודמת לדמי שכירות מופחתים) ובהמשך הציעה הצעות לרכישה של המצלמה, שלא התקבלו על דעת התובעת.
