בפניי בקשת רשות להתגונן, תביעה כספית על סך של 14,234 ש"ח
טענות המבקש
לטענת המבקש, סכום החוב המקורי נמוך בהרבה ממה שנטען על ידי המשיבה. המבקש טען, כי הוא מבקש מהמשיבה למעלה משנה וחצי להגיע להסדר והמשיבה לא מוכנה לכך ודורשת ערב לחוב.
ההגנה המבוקשת היא לענייני הריבית, כאשר הסכום המקורי עומד על סך 10,000 ש"ח, בו מודה המבקש. עוד טוען המבקש, כי עובדות התצהיר מסתמכות על חומר של המשיבה, במיוחד לעניין הריביות שחייבה המשיבה את המבקש. המבקש אינו מכחיש את העובדה שכתב מכתבים על מנת להגיע להסדר, מתוך כוונה לשלם את החוב.
טענות המשיבה
הימנעותה מחקירת המבקש, אינה מצביעה על הסכמה לתוכן הכתוב. המשיבה מבקשת לפסול את תצהירו של המבקש לאור האופן בו הוגש וטוענת, כי הטענות בבקשת רשות להתגונן צריכות להתבסס על עובדות ולא על אמונה שבליבו של המבקש, אין להשתמש במונחים של לפי מיטב הידיעה והאמונה. אין לערוך תצהיר על ידי אזכור מסמך אחר והפניה אליו כגון כל העובדות המפורטות בבקשה נכונות. תצהיר כזה פסול. כנגד המבקש הוגשה תביעה כספית על סך של 14,234 ש"ח. למבקש אין כל טענה כנגד החוב, מפנה למסמכים שנשלחו ובהם נכתב מפורשות, כי הוא מודה בקיום החוב אך רוצה לפרוס אותו לתשלומים. המבקש מודה שהוא סטודנט שנקלע לחובות. שורה של הלכות קבעה, כי המבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ואינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות סתמיות וכלליות. שעה שהבקשה מבוססת על תצהיר בלבד, חייב המבקש להקים בתצהיר תשתית עובדתית מלאה ונאותה, לכל אחת מטענות המבקש. לעניין הטענה כנגד שיעור החוב, יש לתת חישוב מפורט. המבקש לא מילא אחר דרישת הסף המינימאלית בדבר ציון הריבית המוסכמת, אלא הסתפק בטענה כללית בדבר חיוב ריבית גבוהה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה.
ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133
ע"א 478/73 אנגלנדר נ. אשכנזי, פד"י ל(3) 437
ע"א 544/81 ,604 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנו. המכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3)518
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי הנתבע דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
סדר דין מקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. העדרו של סיכוי שהנתבע יצליח בהגנתו, ייקבע רק אם תצהיר הנתבע איננו מגלה הגנה לכאורה. בקשה למתן רשות להתגונן תסורב רק במקרים שבהם משתכנע בית המשפט כי לנתבע אין הגנה של ממש.
לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא תינתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש הינה חסרת מעש על פניה או שהיא הגנת בדים. (דוד בר אופיר,
"סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה", מהדורה שביעית ת"א ,יולי 2004, הוצאת פלרשטיין גינוסר בע"מ עמ' 175-179).
כך נתבע, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן
(ע"א 543/86, ע"א 424/86).
מן הכלל אל הפרט
במקרה הנדון , המבקש הודה בסכום המקורי של ההלוואה בסך של 10,000 ש"ח "אני מודה בסכום ההלוואה המקורי שנשאר".
המבקש טוען להגנה לעניין הריבית, שלטענתו גבוהה יתר על המידה וכן, שהמשיבה חייבה את חשבון המבקש בחיוב אגרת בית המשפט והוצאות אחרות כגון שכר טרחת עו"ד. לגרסתו, אין המשיבה זכאית לתשלום הוצאות אלה עקב רצון המבקש להגיע להסדר עמה. המבקש מבסס את הגנתו על פעילות המשיבה ביום מתן ההלוואה, נטען כי פקיד המשיבה לא ציין איזה ריבית תגבה במידה ותשלום קרן ההלוואה לא יכובד.
לגרסת המשיבה, טענות המבקש הן סתמיות וכלליות ושעה שהבקשה מבוססת על תצהיר, חייב המבקש להקים בתצהיר תשתית עובדתית מלאה ונאותה לכל טענותיו.
הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.
אין מחלוקת לגבי סכום ההלוואה המקורי בסך של 10,000 ש"ח אשר המבקש הודה בקיומה. המחלוקת היא לגבי התנהלות המשיבה ביום מתן ההלוואה, והאם הריבית שנגבתה מהמבקש היא ריבית כדין.
כיוון שאין חולק לעניין סכום זה, ניתן בזה פס"ד חלקי על סך 10,000 ש"ח.
פסק דין חלקי
בהתאם להוצאות המבקש בחוב בסך 10,000 ש"ח, ניתן בזה פס"ד חלקי, לפיו על הנתבע לשלם לתובע סך של 10,000 ש"ח, כשהם נושאי ריבית והצמדה מיום 14.7.05 ועד לתשלום בפועל.
בנוסף, ישלם הנתבע לתובע הוצאות חלקיות של אגרת בימ"ש בהתאם וכן, שכ"ט בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום כ"ג בתשרי, תשס"ו (26 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.
לגבי יתרת התביעה בסך 4,234 ש"ח, המבקש לא פירט את טענתו לחיוב בריבית חריגה. היה על המבקש לפרט את הגנתו ואת סכומי היתר שלטענתו חוייב בהם. משכך, תינתן לגבי סכום זה רשות להתגונן, בתנאי שהמבקש יפקיד סך של 3,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.
