החלטה בתיק א 38199/05

מונחת בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר בסך של 10,904 ש"ח.

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק מוצרי טבע.

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק ומכירת מוצרי טבע, הנתבע 2 בעל המניות ומנהלה וערב אישית להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעת.

טוענת התובעת כי סיפקה לנתבעת ממוצריה, דא עקא הנתבעת נותרה חייבת את סך התביעה וכל פניות התובעת כי תשלם את חובה לא נענו.

להוכחת טענותיה צירפה התובעת את כרטיס הלקוח של הנתבעת בתובעת ובו ערבות הנתבע לכך, ודו"ח חובות הנתבעת.

מנגד טענו הנתבעים כי נהגו להחזיר לתובעת מוצרים ולקבל כנגדם זיכוי כספי.

לטענתם ביום 02/03/04 במכתב ששלחה לילך נציגת התובעת בו דרשה תשלום עבור המוצרים שסופקו במהלך החודשים 4/04-3. השיבו כי לזכותם זיכוי בסך של 1,658 ש"ח וברצונם להשיב מוצרים נוספים בשווי של 4,364 ש"ח.

כל בקשות הנתבעים להיפגש עם נציגי התובעת ולערוך חשבון מסודר לא נענו והתקבלה תביעה זו.

הנתבעים העלו טענת קיזוז בסך של 1,658 ש"ח בגין הזיכוי שעומד לזכותם.

המצהיר נחקר על תצהירו  והצדדים סיכמו  את טענותיהם בע"פ.

דיון

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'   פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

לעניין טענת הקיזוז, ההלכה הפסוקה היא (ראה ע"א 725/87 - חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אולבקיס  בע"מ, פ"ד מד (1) 177) שיש לפרט היטב טענת הקיזוז הנטענת במסגרת בקשת רשות להתגונן.

על הנתבע המבקש רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות פרסום שגוי שהביא להפסדים, הלכה פסוקה היא שיש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק כשמנסחים כתב תביעה. אין ספק שפירוט כזה לא נעשה בתצהיר שבפני.

הפסיקה קובעת בנוסף כי טענת קיזוז שלא הומחשה במידת האפשר, בית המשפט לא יתחשב בה.

(ראה לעניין בקשת רשות להתגונן הנסמכת על טענת קיזוז שלא פורטה כראוי, גם ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ויסנברג בפש"ר, פ"ד לז(2) 355, ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סחר סיכוני חוץ, פ"ד מה (5) 729.)

הרבה טענות קיזוז נדחו ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן מטעם זה בלבד ועל כן יש להקפיד בהבאת הטעון באופן הדווקני ביותר, כפי שמציין זאת השופט אורי גורן ב" סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 323.