בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות נציג התובעת ביום 24.4.06. הנסיבות שקדמו למתן פסק הדין מפורטות בו, ואצטט:
"ב"כ התובעת הגיש בקשה לדחיית הדיון היום. הבקשה הוגשה אתמול בשעה 12:22 והגיעה לשולחני היום בשעה 08:30. באותה בקשה נאמר כי ב"כ התובעת עשה נסיונות אין ספור ליצור קשר עם ב"כ הנתבעים והדבר לא עלה בידו. התייצב ב"כ הנתבעים וציין שנוצר קשר בין משרדו לבין משרד ב"כ התובעת, ומשרדו אמר במפורש שאין הסכמה לדחייה היום. בנוסף, ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים שהו אתמול ממושכות באולמי, לפחות חלק מהזמן היו שניהם ביחד. בנסיבות אלה לא נעתרתי לבקשת הדחייה. למרות זאת, ב"כ התובעת לא התייצב ולא שלח גם אחר ממשרדו, למרות שבקשת הדחייה נובעת - לטענתו - מנבצרות של העד מטעמו ולא שלו עצמו. ב"כ הנתבעים התייצב, כאמור, וברשותי הורה לעד מטעמו, שכבר יצא לדרך, שלא להמשיך בה."
לאור זאת, בהעדר התייצבות מטעם התובעת, למרות שהמתנתי לו
כשעה ומחצה, דחיתי את התביעה (שהיא על סך של 25,674 ש"ח) וחייבתי את התובעת בהוצאות הנתבעים בסכום של 2,600 ש"ח + מע"מ, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 25.4.06. ביום 4.5.06 קבעתי שהמשיבים יגיבו בתוך 20 יום לבקשה, והמבקשת תשיב בתוך 10 ימים מקבלת תשובת המשיבים. המשיבים הגיבו ביום 18.5.06. המבקשת לא השיבה עד כה.
המבחנים לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד ידועים ומוכרים:
ביטול מחובת הצדק
: כאשר אין המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, ועל כן לא התגונן, או כשצד מסוים לא זומן לדיון ולכן לא התייצב, פסק הדין שניתן על פי צד אחד - פגום, ויש לבטלו "מחובת הצדק", בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה של אותו צד במשפט (אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 282, מהדורה שביעית, 2003).
ברור, כי אין זה המקרה לביטול מחובת הצדק, מאחר שהיה זימון כדין לדיון ואין כל טענה שמועד הדיון לא היה ידוע לב"כ התובעת.
ביטול על פי שיקול דעת
: כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכות הביטול היא
סמכות שבשיקול דעת. בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו לבחון שתי שאלות:
מהי הסיבה לאי התייצבותו של מבקש הביטול, ומהם סיכויי הצלחתו, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (אורי גורן, בספרו הנ"ל, עמוד 281).
בבקשה הארוכה והמפורטת לביטול פסק הדין לא מצאתי כל נימוק לאי התייצבות ב"כ התובעת, אלא טענות לכך שבשל יחסים עכורים בין משרד ב"כ התובעת למשרד ב"כ הנתבעים, אין המשרד השני נעתר לבקשות דחיה מטעם המשרד הראשון. כן הועלתה טענה לפיה לא ברור מדוע לגופו של ענין לא נעתרתי לבקשת הדחיה. ב"כ התובעת חוזר ומסביר את הרקע לבקשת הדחיה (היעדרות העד מן הארץ).
התובעת ממשיכה וטוענת לענין סיכויי תביעתה, ומציינת כי במו"מ בין הצדדים שקדם להגשת התביעה הכירו הנתבעים לאחריותם לתאונה, אלא שהם טענו לרשלנות תורמת של נהג התובעת. כמו כן צירף ב"כ התובעת מסמכים שהוחלפו בין הצדדים, כדי להוכיח דבריו אלה. לפיכך ברור, לטענתו, שסיכויי הצלחתה גבוהים.
הנתבעים מתנגדים מכל וכל לביטול פסק הדין. לדבריהם, אין כל נימוק בבקשת הביטול לאי ההתייצבות. הם מציינים כי אי התייצבות ב"כ התובעים, שהיה ממילא בבית המשפט, כפי שהוא עצמו מציין, מהווה זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד. לטענתם, ב"כ התובעת יכול היה להגיע - ולו לרגע קט - לאולם בית המשפט ולהודיע שהוא מתעכב או מאחר, אך הוא לא עשה כן. לדבריהם, משרדים נוספים "נהנים" מאותם "יחסים עכורים" עם משרד ב"כ התובעת, אך גם בכך אין משום נימוק לאי ההתייצבות. לפיכך אין כל הצדקה לאי התייצבות נציג התובעת ויש לדחות את הבקשה.
לגופה של התביעה (לענין סיכויי הצלחתה), דוחים המשיבים את נסיון התובעת להעלות דברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובהעדר תשובה (כאמור לעיל), אני מחליטה כדלקמן
:
כאמור, אין בבקשה שבפני כל נימוק או כל הסבר לאי התייצבות ב"כ התובעת לדיון. ב"כ התובעת טוען בעיקר לענין החלטתי הראשונית, שלא לדחות את מועד הדיון, וכיוצא באלה טענות. בכל אלה אין משום נימוק לאי התייצבות לדיון. לא נעניתי לבקשת הדחיה, ועל כן כל הטענות הנ"ל, שמקומן בבקשה לדחיה, אינן רלוונטיות בשלב הזה. מרגע שלא נעתרתי לבקשת הדחיה, אין צד רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט לא להתייצב.
יתר על כן - למרות העדר סיבה לאי ההתייצבות (זולת התקוה שאעתר לבקשת הדחיה), ב"כ התובעת לא מצא לנכון, אף עתה, לכלול ולו מילת התנצלות אחת בכל בקשתו לביטול פסק דין, על כך שלא התייצב. התנהגותו מהווה זלזול מוחלט, הן בבית המשפט והן בצד שכנגד.
ואולם, כאמור לעיל, עלי לבחון גם את סיכויי הצלחת המבקש בתביעתו, אם יבוטל פסק הדין. לגבי סיכויים אלה, אין לומר בשלב זה שהם קטנים או זניחים, ועלי לתת לכך משקל משמעותי.
לכן, האיזון הנכון ימצא לטעמי בביטול פסק הדין, תוך מתן אפשרות לתובעת להוכיח תביעתה לגופה, מחד גיסא, ופסיקת הוצאות הולמות, הן לטובת הנתבעים והן לטובת אוצר המדינה, מאידך גיסא.
לפיכך, אם תשלם התובעת סך של 1,500 ש"ח + מע"מ למשרד ב"כ הנתבעים ותציג על כך אישור לתיק בית המשפט, הכל - עד ליום 6.7.06, וכן תשלם 1,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה, בקופת בית המשפט, בתוך אותו מועד, יבוטל פסק דיני מיום 24.4.06 והתיק יקבע לדיון. לא ישולמו הסכומים הנ"ל במועד או לא יוצגו האישורים במועד - יוותר פסק הדין על כנו.
תז"פ 10.7.06.
