החלטה בתיק א 37768/04

1. בפניי בקשת רשות להגן שהוגשה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר בסך 195,476.46 ש"ח, נכון ליום הגשתה 12.5.04.

2. המשיב הינו בנק (להלן: "הבנק"), אשר המבקש חתם עימו על הסכם הלוואה (להלן: "ההסכם") ביום 7.5.99 על סך 380,000 ש"ח לשם מימון רכישת דירה.

3. לטענת הבנק, המבקש לא עמד בהתחייבותו לפירעון התשלומים החודשיים במועדם בהתאם לתנאי ההסכם. ביום 31.3.04 עמדה יתרת חוב הפיגורים בהלוואה על סך 195,476.46 ש"ח, ומכאן התביעה.

4. גרסת המבקש הינה, כי הוא וגב' רימונדה פישר, שהתחזתה לאשתו של המבקש ונטלה את זהותה של זו האחרונה, התייצבו בבנק וביקשו ליטול הלוואה במשכנתא. לטענתו, נטל מן הבנק הלוואה מסוג "נון-ריקורס" בשיעור 60% משווי הדירה, על פי הערכת שמאי. בהלוואה מסוג זה הנכס המשועבד משמש ערובה יחידה להבטחת החזר ההלוואה ומכאן שאין לבנק זכות חזרה אל הלווה, קרי המבקש.

כדברי המבקש בחקירתו הנגדית:

"ת: אתה אומר שהטענה שלי לרשות להגן היא שלקחתי הלוואה מסוג מסויים, שקוראים לה "נון ריקורס", ואתה מבקש ממני שאסביר לך מה זה, ואני משיב לך שאנחנו כשבאנו לפקיד הבנק בפעם הראשונה, ביקשנו 75% משווי הדירה. לאור ההכנסות שלי ותלושי המשכורת שהבאתי מרימונדה פישר שהתחזתה לאסתר טננבוים ועל סמך העובדה שאמרנו שאין לנו בטוחות נוספות חוץ מהדירה, ואין לנו חסכונות אחרים לשעבד לטובת ההלוואה הזו, אמר לי הפקיד שבנסיבות האלה שיעור ההלוואה שהוא יכול להעמיד היא על סך 60% בלבד, ואמר לי שסוג כזה של הלוואה נקרא "נון ריקורס" שבו הנכס משמש לפירעון ההלוואה והיה ולא ישלמו אותה ולכן נתן לי גם כנראה את הטפסים המתאימים שעליהם חתמנו.

ת: אתה אומר שמה שאני אומר, שאם מוכרים את הנכס ותוותר יתרת חובה לא ניתן יהיה לפנות ללווים, ואני משיב לך שהתשובה בעיקרון היא כן."

(פרוטוקול מיום 22.12.04 עמ' 2-3).

על בסיס האמור לעיל מבקש המבקש לבסס הגנה לכאורה שתקנה לו רשות להתגונן כנגד התביעה.

לאחר ששבתי ועיינתי במסמכי התיק ראיתי לדחות את בקשת הרשות להתגונן, ואפרט נימוקי.

5.       המבקש העלה טענה להסכם הלוואה מסוג "נון ריקורס" שהושג עם הבנק ללא הצגת נתון או מסמך אחד שיעידו על כך. המבקש אף אינו יכול להצביע על פקיד הבנק עימו הגיע להסכם זה. טענתו של המבקש איננה מתיישבת עם מסמכי הבנק שבהם לא ניתן למצוא ולו אזכור כלשהו לעניין הלוואה מסוג מסוים זה. לפיכך, טענת המבקש הועלתה באופן סתמי וכללי ללא הפירוט הנדרש לביסוס טענת הגנה הראויה לבירור.

(ראה ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פורסם בנבו, וכן - דברי המלומד א' גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג - 2003, עמ' 314).

בנוסף, סעיף 27 להסכם קובע כי במקרה של הפרת חוזה ע"י הלווה הבנק רשאי לפעול כראות עיניו ולפי שיקול דעתו הבלעדי לשם גביית החוב. לפיכך, כאשר המבקש לא עמד בהתחייבויותיו לפירעון התשלומים רשאי היה הבנק לנקוט בכל אמצעי שיראה לו, בין אם מדובר בגביית החוב על דרך הגשת תביעה משפטית ובין אם מדובר בגביית החוב על דרך הוצאה לפועל של המשכנתא או מימוש הבטוחה.

הבנק מצידו הגיש הסכם הלוואה חתום ע"י המבקש ודף פירוט המעיד על חוב הפיגורים הקיים בגין ההלוואה. אלה מהווים עילת תביעה ראויה, אשר מולה לא הועמדה הגנה כלל.

6.       בשלב זה, של בקשת רשות להגן, ביהמ"ש אינו צריך לשקול את מהימנות המבקש או לקבוע ממצאים. יחד עם זאת, במקרה דנן המבקש הודה בקבלת הלוואה בדרך של מרמה וזיוף, הלוואה עליה הוא מבסס את הגנתו.

כדברי המבקש בסעיף 9 לתצהירו:

"הרקע של הבקשה להעמדת ההלוואה האמורה היה עסקת מכר פיקטיבית של דירת הגב' רימונדה פישר לי (אלחנן טננבוים) ולאשתי, הגב' אסתר טננבוים, כאשר אני וכביכול אשתי, הגב' אסתר טננבוים הם אלה שמבקשים את ההלוואה והם אלה שמעמידים את הנכס, שהם כביכול רכשו מהגב' רימונדה פישר, כבטוחה להלוואה.

היות ואשתי, הגב' אסתר טננבוים, לא הייתה ולא הייתה אמורה להיות ב"סוד" העניין, הרי שלמעשה, הגב' רימונדה פישר שיחקה את כל המשחק, כאילו היא הגב' אסתר טננבוים.

לשם כך, אני והגב' רימונדה  פישר, דאגנו לערוך תעודת זהות מזויפת, שבה הופיעה תמונתה של הגב' רימונדה פישר, עם כל יתר הפרטים המזהים של אשתי, הגב' אסתר טננבוים."

פעולות אלו של המבקש לצורך קבלת ההלוואה משמשות חיזוק לטענה כי אין ממש בטענת המבקש להלוואה מסוג "נון ריקורס" וזו נולדה לאחר שהוגשה נגדו התביעה.

אל מול כל אלה, הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש הינה הגנת בדים ועל כן לא ראיתי ליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה.

7.       סוף דבר

ראיתי לדחות את הבקשה לרשות להגן.

המשיבה זכאית ליטול פסק דין על מלוא סכום התביעה.

הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ ישולמו ע"י המבקש.