בקשה לתיקון כתב הגנה, בדרך של הוספת טענה בדבר התיישנות התביעה.
ההליכים שקדמו לבקשה
1. ביום 18.03.04 הגישו התובעים כתב תביעה ובו עתרו לקבלת פס"ד הצהרתי ולתיקון רישום לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. בד בבד הוגשה בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 21.03.04 ניתן צו מניעה במעמד צד אחד, ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.
2. ביום 29.03.04 התקיים דיון במעמד שני הצדדים, ובו לא התנגדו המשיבים לצו המניעה, אך הודיעו לבית המשפט, שטרם מצאו עורך דין שייצגם בתביעה זו, ולכן ביקשו דחיית מועד הגשת כתב הגנה.
3. המבקשים הגישו כתב הגנתם ביום 03.05.04, בעת שהיו מיוצגים על ידי באי כוחם דהיום, ובכתב ההגנה
לא העלו טענת התיישנות.
4. גם בישיבת קדם משפט ביום 11.10.04 לא העלו המבקשים טענת התיישנות.
5. בקדם המשפט הנוסף שהתקיים ביום 30.05.05, ביקש ב"כ המבקשים, לתקן את כתב ההגנה, באופן שתיווסף טענת התיישנות. התובעים-המשיבים התנגדו לכך, והצדדים הגישו טיעוניהם.
תמצית טענות הצדדים
6. המבקשים טענו, כי תביעת המשיבים, ככל שהיא נשענת על סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, התיישנה. עוד טענו המבקשים, כי טענת ההתיישנות לא נטענה על ידם במפורש במסגרת כתב ההגנה, מאחר שהמשיבים לא ציינו בכתב תביעתם את המועד בו נולדה עילת התביעה, ומאחר שטענו שנודע להם על הטעות המיוחסת לפקיד ההסדר לפני כשלוש שנים בלבד. לשיטת המבקשים, המשיבים הטעו אותם וגרמו בכך להשמטת טענת ההתיישנות מכתב ההגנה.
המבקשים הוסיפו וטענו, שבשלב זה של הדיון, ובהתחשב במהות התיקון המבוקש, התיקון לא יקפח את המשיבים ולא יפגע בהם שלא כדין ומאידך ימנע עיוות דין מהמבקשים.
7. המשיבים טענו כי היה על המבקשים להעלות את טענת ההתיישנות, לכל המאוחר, בכתב הגנתם. לשיטתם, המועד שבו נולדה עילת התביעה הינו המועד שבו נודע להם על דבר התרמית, כלומר כשלוש שנים לפני הגשת התביעה. אלא שאין לכך קשר לטענת ההתיישנות שיכולים היו המבקשים להעלות על סמך העובדות שנטענו בכתב התביעה, בו צויינו המועדים הרלוונטיים למניין תקופת ההתיישנות, וצורפו המסמכים, מהם ניתן ללמוד מתי נתבצעו הליכי ההסדר.
דיון
8. לפי סעיף 3 לחוק ההתיישנות, התש"ח - 1958:
"אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו
בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה."
הוראה זו נועדה לחסוך בזמן שיפוטי יקר, במידה שרק בשלב מאוחר של הדיון בתיק, יסתבר, כי התביעה התיישנה, והדיון היה מיותר - ע"א 630/90
רוז'נסקי נ. ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365 .
מהי אותה "הזדמנות ראשונה"? אין חולק, כי כתב ההגנה מהווה "הזדמנות ראשונה", ואם הנתבע לא העלה בכתב הגנתו טענת ההתיישנות, הרי שהחמיץ את ההזדמנות הראשונה, ולא יותר לו להעלותה בשלב מאוחר מזה. נושא "ההזדמנות הראשונה" נדון בפסיקה, בהקשר של הליכי ביניים שהתקיימו עוד לפני הגשת כתב ההגנה, שאז התעוררה השאלה, אם יש לראות הליכים אלו כ"הזדמנות הראשונה".
בפסיקה נקבע, כי במקרה שהתקיימו דיונים שקדמו להגשת כתב ההגנה, יש לבחון מה היתה מהות הדיונים שהתקיימו, אשר במהלכם לא הועלתה טענת התיישנות על ידי הנתבע. האם היה זה דיון לגופו של עניין נשוא התביעה, או שהיה מדובר בנושא משני, כגון פטור מאגרה. בנוסף, האם הדיון התקיים במעמד שני הצדדים, או שרק במעמד התובע, והאם הנתבע היה מיוצג באותו דיון על ידי עורך דין - ע"א 3599/94
יופיטר נ. בנק לאומי פ"ד נ(5) 423;
רוז'נסקי, בעמ' 370.
השורה התחתונה היא, כי קיים קושי ביישום מושג "ההזדמנות הראשונה" לגבי שלבים מקדמיים להגשת כתבי הטענות "
אולם, בכל מקרה, על המבקש להשמיע טענת התיישנות להעלותה לכל המאוחר בכתב טענותיו" - ע"א 9245/99
ויינברג נ. אריאן, פ"ד נח(4) 769, 784.
9. בית המשפט נוהג להתייחס לבקשות לתיקון כתבי טענות בליברליות. עם זאת, כשמדובר בהוספת טענת התיישנות, המחוקק הביע דעתו, והגביל את שקול דעתו של בית המשפט ל"הזדמנות הראשונה", ככל שבית המשפט יכול לפרשה בהרחבה. מגבלות אלה, בכל הנוגע לדיני ההתיישנות, מתיישבות עם עקרון העל בדבר זכות הגישה לאזרח לערכאות השיפוט, ועם עשיית דין צודק לגופו של עניין.
10. בענייננו, הנתבעים לא העלו טענת התיישנות לא בדיונים המוקדמים ולא בכתב הגנתם. בדיון הראשון, שהתקיים ב - 29.03.04, לא היו הנתבעים מיוצגים על ידי עורך דין, ולכן, אני נכון שלא לזקוף לחובתם מועד זה כ"הזדמנות הראשונה" שעמדה להם להעלות טענת התיישנות.
מכל מקום, היה על הנתבעים להעלות את טענת ההתיישנות בכתב ההגנה שהגישו, ביום 03.05.04, עת היו כבר מיוצגים. את מחדלם לא תיקנו המבקשים במהלך חמשת החודשים הבאים לאחר הגשת כתב ההגנה, ואף בקדם המשפט, שהתקיים ביום 11.10.04 לא העלו את הטענה. לאור זאת, ונוכח ההלכה, לפיה בכל מקרה יש לראות את כתבי הטענות כ"הזדמנות הראשונה", הרי שהנתבעים-המבקשים, החמיצו את המועד להעלאת טענת ההתיישנות.
11. התובעים אזכרו במפורש בכתב התביעה מתי נתקיימו הליכי ההסדר, כך שלא נבצר מידיעת המבקשים המועד בו נולדה עילת התביעה, לא השתנו הנסיבות, ולא נודעו למבקשים פרטים חדשים, אשר לא הובאו לידיעתם קודם לכן - ע"א 580/73
טוויוטו נ. ביטון פ"ד כח(2) 527, 728.
12. סיכומו של דבר, שהמבקשים-הנתבעים החמיצו את "ההזדמנות הראשונה", להעלות את טענת ההתיישנות ואני דוחה הבקשה לתיקון כתב ההגנה.
