החלטה בתיק א 36365/06

מבוא

1.         בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 355,263.64 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 ( להלן: "החברה"), שהתנהל בבנק התובע ( להלן: "הבנק"). הנתבע 2, בעל מניות ומנהל החברה ( להלן: "הנתבע"), ערב לכל חיובי החברה כלפי הבנק לפי כתב ערבות מיום 20.9.2001.

2.         הנתבעים ביקשו רשות להגן. בגדרה של הבקשה הם שטחו טענות רבות נגד הבנק, וזו תמציתן:

(א)        מאז נפתח החשבון היתה הסכמה עם הבנק לפיה תתאפשר לחברה חריגה ממסגרת האשראי. הנתבעים טוענים כי עד לשנת 2003 לא התעוררו בעיות כלשהן בחשבון הבנק של החברה אך אז התחלף מנהל הסניף, והמנהל החדש החליט לצמצם את מסגרת האשראי של החברה ולא הסכים להכיר עוד בממסרים דחויים שהופקדו בחשבון כבטחונות ראויים לאשראי. בנוסף, סרב הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי. עקב כך שיקים הוחזרו בחשבון בלא סיבה ובסופו של דבר הודיע הבנק לחברה ביום 13.7.2004 על ביטול מסגרת האשראי, שנכנס לתוקף יומיים קודם לכן, ביום 11.7.2004. כל זאת, למרות שלא השתנה היקף הבטחונות ולא הורע מצבה של החברה. מדיניות זו של הבנק גרמה בעיות מימון קשות לחברה והתוצאה המיידית היתה שהחברה לא היתה יכולה להכנס להתקשרויות חדשות וכן נוצרו בעיות מול ספקי החברה. עקב כך נגרם לחברה אובדן רווח של 700,000 ש"ח וכן נזקי מוניטין בסך של 700,000 ש"ח. לטענת הנתבעים, הבנק לא היה רשאי להקטין את מסגרת האשראי, ומכל מקום, הבנק חייב היה לאפשר תקופת מעבר והתארגנות לאחר הקטנת כל מסגרת אשראי.

(ב)        הבנק לא העמיד את החוב לפרעון מיידי ועל כן התביעה נעדרת עילה.

(ג)         החשבון נוהל לאורך שנים בלא כל ערבות אישית ורק כאשר ביקשה החברה לקבל מסגרת אשראי בסך של 550,000 ש"ח נדרש הנתבע על ידי הבנק להעמיד ערבות אישית. על כן חתם הנתבע ביום 20.9.2001 על ערבות אישית אלא שהבנק חזר בו מהתחייבותו ולא העמיד את מסגרת האשראי המוגדלת. לפיכך, מדובר בערבות שהושגה תוך הטעייה של הנתבע ולכן היא בטלה.

(ד)        הבנק גרם לחברה נזקי ריבית בחשבון, משום שחייב את החשבון בתוספת סיכון מירבית, למרות שלקוח דוגמת החברה, שיש לו בטחונות טובים, הוא לקוח נטול סיכון ולכן אין הצדקה לגבות ממנו תוספת סיכון. בגין כך נגרם לחברה נזק בסך של 453,628 ש"ח כמפורט בחוות דעתו של רו"ח אבי סלומון. התנהגות זו מהווה הפרה של חובת ההגינות ותום הלב החלה על הבנק כלפי החברה וכן עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף, הדבר מהווה הטעייה שכן הבנק צריך היה להסביר לנתבעים את המשמעות של תוספת הסיכון ולהציג דרכי אשראי אלטרנטיביות.

(ה)        חישוב הריבית בחשבון איננו חוקי, שכן הוא נובע מהגבל עסקי ותיאום מחירים בין כל הבנקים, תוך ניצול מצוקתו של הלקוח, שאינו מודע לכך שהבנק מערים עליו.

(ו)         הבנק הוא מונופולין המנצל את מצבו לרעה משום שכל מי שמנהל עסק נזקק לבנק כמקור יחיד  כמעט לאשראי, והבנק מנצל את כוחו זה כדי לקבוע רמת מחירים של אשראי ככל העולה על רוחו, ובתיאום עם הבנקים האחרים.

(ז)         קביעת הריבית על ידי הבנק היא תנאי מקפח בחוזה אחיד שיש לבטלו.

(ח)        ריבית הפיגורים היא תניית פיצוי מוסכם שאיננה סבירה ויש לבטלה.

(ט)        הנתבעים נזקקים למסמכים שונים כדי לכלכל את הגנתם.

3.         נדון בטענות הנתבעים כסדרן.

דיון

4.         טענת ההגנה הראשונה היא שנגרם לחברה אובדן רווח של 700,000 ש"ח וכן נזקי מוניטין בסך של 700,000 ש"ח בשל הצרת צעדיה של החברה על ידי הבנק.

            עסקינן למעשה בטענת קיזוז. כידוע:

" טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 (לאור נ. בנק איגוד לישראל בע"מ - לא פורסם, בעקבות ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו(3) 518) יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

ע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ   פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768.

ראה גם ע"א 16/89  "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ   פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736, שם נפסק כי: