החלטה בתיק א 36269/04

בפניי בקשה לדחייה על הסף של הודעת צד ג'.

טענות צד ג'

המשיב (הנתבע, אמנון שומרון) עבד בצד ג' וקודם להפסקת העסקתו אצלה, שימש כעורך העיתון. בבסיס הודעתו של צד ג' עומדת הטענה המרכזית, לפיה על פי המוסכם במסגרת יחסי העבודה בין המשיב לבין צד ג', זכאי היה המשיב לרכוש את הרכב נשוא ההליך, על ידי הוספת ההפרש המגיע לתובעת עבור הרכב, לאחר התשלומים שקיבלה עבורה מצד ג' וזאת, כולל הפיקדון.

כפי שהדבר פורט בכתב התביעה שהוגש כנגד המשיב, צד ג' לא הרשתה ולא נתנה למשיב רשות לעשות שימוש בכספי הפיקדון אותם היא הפקידה אצל התובעת. כספים אלו הם של צד ג' בלבד וכל שימוש שהמשיב עשה בהם, נעשה ללא רשות ושלא כדין.

הודעת צד ג' שנשלחה לצד ג', עניינה במערכת יחסי עבודה שבינה לבין המשיב ובחוזה שנכרת בניהם לצורך יצירת יחסי עובד- מעביד.

לפיכך, לאור סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, הסמכות העניינית הייחודית לדון בהודעת צד ג' זו, נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

בהתאם לאמור לעיל, מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ולדחות את הודעת צד ג' על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית.

טענות המשיב

הודעת צד ג' הינה נספח לתביעה העיקרית המונחת בפני בית משפט זה ועל כן, שאלת הסמכות נבחנת דרך שאלת הסמכות בתיק העיקרי.

גישת התקנות היא מרגע שהוגשה הודעת צד ג'  וזאת, כבר לאחר שהוגשה תובענה ואף לאחר שהוגש בה כתב הגנה, הרי שהיא נספחת לדיון בתביעה העיקרית. מתקין התקנות לא ראה בהודעה זו הליך נפרד לחלוטין מהתביעה העיקרית, הוא לא התייחס אליה כאל תובענה העומדת בפני עצמה.

הלכת צרקלביץ קבעה, כי בחינת הסמכות נעשית ביחס לתביעה העיקרית. אם לבית המשפט יש סמכות בתביעה העיקרית ולאור העובדה כי הודעת צד ג' "מתלווית לתביעה העיקרית", הרי שלבית המשפט תהיה הסמכות לדון גם בהודעת צד ג', על אף שאם הודעת צד ג' הייתה תביעה עיקרית, לא הייתה לבית המשפט סמכות לדון בה.

הלכת צרקלביץ קבעה את הרציונל העומד בבסיס רכישת הסמכות, כי הודעת צד ג' מתלווית לתביעה העיקרית.

תשובת צד ג' לתגובת המשיב

הלכה פסוקה היא, כי אין דין הסמכות המקומית כדין הסמכות העניינית - סמכות שלא הצדדים להליך ואף לא בית המשפט יכולים להתנות עליה.

הלכה פסוקה היא, כי "פסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית בטל מעיקרו, ומשמעות הדבר היא כי אין לו כל תוקף משפטי וכי אין בקביעות העובדתיות הכלולות בו כדי לחייב את הצדדים להליך, ואף לא בית המשפט יכולים להתנות עליה.

אין בהליך העיקרי כדי להקנות יש מאין לנתבע את הזכות להגיש הודעת צד ג' באותה ערכאה כנגד צד ג', עת הודעת צד ג' האמורה אינה מצויה במסגרת סמכותה העניינית של אותה ערכאה. ענייו זה עולה, אף מקל וחומר, מכוח ההלכה הפסוקה לפיה, מקום בו נתבעים על ידי תובע אחד שני סעדים שונים והסעדים הנתבעים הם בסמכותן העניינית של ערכאות שונות - יש לפצל את התביעות ואין לדון בהן במאוחד באתה ערכאה דיונית.

מובן הוא, כי אם במקרה בו תובע אחד מגיש תביעה בגין סעדים המצויים בסמכות העניינית של ערכאות שיפוטיות שונות, קמה החובה המשפטית לפצל את התביעות ולהגיש כל אחת מהן לערכאה לה נתונה הסמכות העניינית ודאי שאין לחרוג מהלכה פסוקה זו, עת מוגשת על ידי המשיב הודעת צד ג' והמשיב מבקש לרכוש סמכות עניינית, סמכות אשר אינה ניתנת לרכישה אף לא בהסכמה, מכוח כתב התביעה שהוגש נגדו.

לפיכך, לאור העובדה כי הודעת צד ג' אינה מצויה בסמכות העניינית של בית משפט זה, אלא לסמכותו של בית הדין לעבודה ולאור העובדה, כי לא ניתן להתנות על הסמכות העניינית שנקבעה בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד - 1984, יש למחוק את הודעת צד ג'.

דיון