החלטה בתיק א 36269/04

בפניי בקשה מטעם נתבעת  2 (להלן המבקשת) למחיקת התביעה נגדה 

טענות המבקשת

בסעיף 45 לכתב התביעה מגלה המשיבה את הסיבה לצירוף נתבעת 2 להליך דנן. האינטרס של המשיבה בצירוף המבקשת לכתב התביעה ברור ומובן. יחד עם זאת , בהתאם להוראות הדין, לא ניתן לצרף צד כנתבע להליך אלא אם התובע מפרט בכתב תביעתו את העובדות המגלות עילה כלפי אותו תובע.

בניגוד להוראות תקנות 9 (5) ו-13 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 נמנעה המשיבה ולא בכדי, מלפרט בכתב תביעתה את העובדות העיקריות המהוות את עילת תביעתה כנגד המבקשת  המשיבה לא הראתה,  אף לא באופן לכאורי בלבד, כל עילה כלפי המבקשת.

על פי כתב התביעה אין למשיבה עילה כלפי המבקשת וגם לשיטתה, נתבע 1 הוא שהטעה אותה. לגרסת המשיבה, המבקשת לא חתמה על המסמך להסבת פיקדון ונתבע 1 הטעה אותה לחשוב כי המבקשת נתנה הסכמתה להסבת הפיקדון לטובתו.

יוצא אפוא כי למשיבה אין כל טענה או עילה כלפי המבקשת. כל שהמשיבה מנסה לעשות הוא ליצור לעצמה שלא כדין, מעין "פוליסת ביטוח" לפיה אם תביעתה כנגד נתבע 1 לא תצלח, אזי בית המשפט יצהיר כי המשיבה פטורה מהשבת סכום הפיקדון למבקשת.

אפילו אם תוכיח המשיבה את מלוא העובדות הכלולות בכתב תביעתה, אזי לכל היותר יינתן לטובתה פסק דין כנגד נתבע 1. היות וכנגד המבקשת לא נטענו טענות  עובדתיות כלשהן, אין בהוכחת האמור בכתב התביעה כדי להביא לכך כי בסופו של הליך יינתן פסק דין על ידי בית המשפט כנגד המבקשת.

גם אם המבקשת תודה בכל העובדות הכלולות בכתב התביעה, גם אז לא תהיה המשיבה זכאית לקבל את הסעד המבוקש כנגד המבקשת בסעיף 45 לכתב התביעה.

טענות המשיבה

בין המבקשת למשיבה נחתם הסכם שכירות, להשכרת כלי רכב בליסינג תפעולי לתקופה של 36 חודשים. המבקשת הפקידה בידי המשיבה פיקדון, בסכום השווה לארבעה חודשי שכירות, וניתנה לה האופציה לרכוש את כלי הרכב בסוף תקופת השכירות. נתבע 1 היה עובד של המבקשת ובסוף תקופת השכירות הציג בפני המבקשת מצג, כאילו המבקשת מסכימה שהוא יממש במקומה את האופציה לרכישת הרכב וכי מסכום המימוש ינוכה הפיקדון שהפקידה המבקשת.

נתבע 1 שילם למשיבה את סכום מימוש האופציה לרכישת כלי הרכב, לאחר שמסכום זה נוכה הפיקדון וכלי הרכב נרשם על שם נתבע 1 .

לאחר שכלי הרכב נרשם על שם נתבע 1, פנתה המבקשת למשיבה בדרישה לקבל לידיה חזרה את הפיקדון שהפקידה, בטענה שלא נתנה את הסכמתה לקיזוז סכום הפיקדון לטובת נתבע 1.

מהעובדות המפורטות בכתב התביעה עולה  כי המשיבה קיזזה את סכום הפיקדון מסכום מימוש האופציה ששילם נתבע 1 בעת רכישת כלי הרכב, וזאת לאור המצג שהציג נתבע 1 בפניה, כאילו המבקשת הסכימה לנכות את סכום הפיקדון לטובת נתבע 1.

המשיבה קיזזה לנתבע 1 את סכום הפיקדון, בעת מימוש האופציה לרכישת כלי הרכב  וכעת יש להכריע, אם נתבע 1 פעל בשם המבקשת, אם לאו.

אם נתבע 1 לא פעל בשם המבקשת, כטענת המשיבה - עליו להשיב לה את סכום הפיקדון ואם נתבע 1 פעל בשם המבקשת - הרי שיש לקבוע שהמשיבה פטורה מלהשיב את הפיקדון למבקשת.

מכל העובדות המפורטות בכתב התביעה קיימת עילה לקבלת הסעד החלופי המבוקש כנגד המבקשת (סעד הצהרתי במקרה וטענותיה כנגד נתבע 1 תידחנה).

מחיקה על הסף היא בסמכות בית המשפט, כאשר כתב התביעה אינו מראה עילת תביעה ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.

הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה ועל כן, בית המשפט נוקט בזהירות במחיקת התביעה מחמת העדר עילה.

הסעד ההצהרתי המבוקש כנגד המבקשת הוא חלופי, למקרה וטענותיה נגד נתבע 1 יידחו, ועל כן ברור כי לא ניתן ליישם את המבחן הרגיל לקביעת קיומה של עילת תביעה אלא את היפוכו - האם קיימת עילת תביעה כנגד המבקשת, במקרה בו תידחנה הטענות כנגד נתבע 1. עיון בעובדות כתב התביעה מעלה כי היה ותדחנה הטענות כנגד נתבע 1, הרי שעומדת למשיבה עילה לקבלת התביעה ההצהרתית כנגד המבקשת.