(בקשה למחיקת כתב הגנה)
1. זו בקשת התובעים - המבקשים כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי הוראות תקנה 91 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, אשר מכוחן יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו ויורה על מחיקת כתב ההגנה בשל היותו מביש, במטרה להשהות ולסבך את הדיון, כלשון הבקשה.
2. המבקש מציין בכותרת הבקשה כי הבקשה מוגשת לאחר שנקט ההליך המתחייב מהוראות תקנה 91 (ב) לתקנות סדר הדין ופנה למשיבה בבקשה למחוק או לתקן את העניין ומשזו לא נענתה, הוגשה בקשתו זו.
3. בתיק העיקרי הגישו התובעים המבקשים, תביעת נזיקין על סך של 1,113,000 ש"ח לפיצוי התובעים, בגין ניהול בגין אובדן הכנסות, עוגמת נפש, אובדן הנאות חיים, נזק בריאותי, הוצאות משפט, אגרות והוצאות, בגין ניהול הליך פלילי נגד התובע כאשר בסופם של דברים חזרה בה המדינה מכתב האישום. טוען התובע כי הנתבעת התרשלה בניהול החקירה , בהגשת כתב האישום ו בניהול פרשת הראיות, תוך הפרת החובה החקוקה.
הנתבעת איננה חולקת על כך כי אכן חזרה בה מכתב האישום, וכי בהתאם זוכה התובע.
טענתה היא כי לא התרשלה בין במעשה או במחדל, ו/או בהפרת החובה החקוקה כנטען על ידי התובעים כי פעלה כדין וכראוי ובתום לב , וכי אין קשר סיבתי או עובדתי בין מעשיה ו/או מחדליה של הנתבעת לבין הנזקים הנטענים. לטענתה, הנשכר היחיד מחזרתה בה מכתב האישום זה הוא התובע , 2 שאלמלא הייתה המדינה חוזרת בה מכתב האישום, סביר להניח כי התובע היה מורשע בעבירות פליליות ובית המשפט היה גוזר את דינו על כל המשתמע מכך.
4. המשיבה מדגישה כי חזרתה בה מכתב האישום מקורה בתקלה, בעקבותיה חומר ראיות אשר צריך היה לחסות תחת חיסיון, לא נחסה. בעקבות זאת, קם חשש ממשי אצל המשיבה - לחשיפת שיטות חקירה וחומר מודיעיני של המדינה.
טוענת המשיבה כי חזרתה מכתב האישום נעשה נוכח רצונה של המדינה לשמור על שיטות חקירה וחיסיון ובשום אופן לא בשל חפותם של התובעים או מי מהם. טוענת המדינה כי בחומר שלא הובא בפני התובעים אין דבר וחצי דבר שיכול לבוא להגנתם ולהפך, וכי בשל אותה תקלה, שלא היה מקום שתתרחש, אך נעשתה בתום לב, יצאו התובעים נשכרים.
5. לטענת התובעים, דין כתב ההגנה ובמיחוד בסעיפים 12-45 שבו להימחק, לאחר שעובר לתחילת הדיון בתיק הפלילי, הוגש על ידי התובעים דכאן בג"צ 755/99 כעותרים נגד נציב מס הכנסה, ופרקליט מחוז תל אביב , מיסוי וכלכלה ובפסק דינו אמר הבג"צ , מפי כב' המשנה לנשיא , השופט ד"ר מישאל חשין : " עיקר טענותיו של העותר נסבים על הראיות שנאספו על תיק החקירה. אולם אם אלה פני הדברים כי אז ייצא העותר זכאי מדינו."
6. לטענת המבקשים האמור בפסק הדין בבג"צ 755/99 סותר מניה וביה את אשר טוענת כעת המשיבה בסעיף 4 (ז') לכתב ההגנה כאמור.
7. קביעות לעניין פגמים שנפלו במסגרת ההליך הפלילי שנוהל כנגד המבקשים, אינן יכולות להיחשב כהוכחה עובדתית בדבר אמיתותן, אלא רק כהוכחה לכאורה לאור העובדה שטרם נשמעו עדים ולא נבחנו ראיות לגופן.
8. במסגרת תביעת נזיקין אזרחית זו שבפנינו , שהיא תביעה נפרדת להליך הפלילי, על המבקשים מוטל הנטל להוכיח תביעתם על פי דיני הנזיקין במסגרת הבאת ראיות ושמיעת עדויות, שלב אחרי שלב, מהחל ועד כלה.
וראה: ת.א. (מחוזי))( ת_א) 2001/04
עמוס ברנס נ. סנ"צ (בדימוס) שאול מרכוס ואח' (לא פורסם) מפי כב' הרשם, השופט שמואל ברוך מיום 18.12.2005, וכן ראה:ת.א. 735/94 (מחוזי)( י-ם)
חגי יוסף ואח' נ. מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 30.1.06).
9. התובעים, תומכים אדני בקשתם על אימרתו של כב' השופט מישאל חשין בבג"צ 755/99 בעניינם, ביחס לתקינות ההליך, ולשיטתם הקביעות ביחס לכל אלו מחייבות ומשתיקות את המשיבה מלשוב ולהעלות בכתב הגנתה את פרשת החקירה לפרטיה, חומר הראיות שלדעתה חייבו את הגשת כתב האישום.
אין ספק כי לו היה המשפט הפלילי מתברר עד תומו - היו המבקשים דכאן מביאים בפני בית המשפט את טענותיהם בנוגע לתקינות הליכי החקירה והגשת כתב האישום. ברור אם כן כי אימרתו של כב' השופט מישאל חשין הובאו לצורך הדיון והשלב בו מצוי היה ההליך בפניו.
10. טענת התובעים , לפיה הטעם שבשלו חזרה בה המשיבה מכתב האישום, איננו אותו כשל טכני שנפל כטענתה, בשל חשש לחשיפת חומר חקירה אלא מחמת התרשלותה בנהול החקירה, בהתרשלותה בהגשת כתב האישום , היא מחלוקת אמיתית בין הצדדים הטעונה ליבון ובירור , לרבות בחינת התשתית הראייתית לכאורה, להוכחת האמור בכתב האישום, על מנת שניתן יהיה לקבוע אם כטענת התובעים אכן לא היה כל מקום להגשת כתב האישום כפי שהוגש , ולכתחילה, וכי זה הוגש בעקבות התרשלותה של המשיבה, והפרת החובה החקוקה על ידה, כנטען.
10. לאור כל האמור לעיל - דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
אני מחייבת את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 750 ש"ח.
המזכירות.
