מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
התובע הינו הבעלים של דירה בת שלושה חדרים ברחוב אהרונוביץ 7 בתל אביב.
ביום 19.5.05 נחתם בין התובע לבין הנתבעת 1, הבגרת מורן חזנוביץ, והגברת אלינור גלבוע, חוזה שכירות בלתי מוגנת, על פיו הן שכרו יחדיו את הדירה לתקופה שמיום 1.6.05 ועד ליום 31.5.06.
הנתבעים 2 ו 3 חתמו על כתב ערבות כלפי התובע, בו - בין היתר - התחייבו ביחד ולחוד כערבים לקיום כל התחיבויותיה של הנתבעת 1 וגברת גלבוע כלפי התובע על פי החוזה. בחודש ספטמבר 2005 עזבה גברת גלבוע את הדירה והנתבעת 1 המשיכה להתגורר בה כשוכרת יחידה עד לתום תקופת השכירות על פי החוזה.
לטענת התובע, הנתבעת 1 הפרה את החוזה הפרות בוטות ויסודיות, לרבות אי תשלום דמי שכירות, אי תשלום ארנונה ומים ואי תשלום בגין חשמל.
טוען המבקש, כי היות ונימסר לתובע במעמד החוזה שהינו ערב אך ורק מטעמה של הגברת אלינור גלבוע אין חב הוא לתובע דבר.
דיון
טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א
478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א 86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522
).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
טענותיו של המבקש, מר אהרון בלומנפלד בנוגע לחוזה נשוא התביעה, הן טענות בע"פ הנוגדות לחלוטין את האמור בחוזה. אף לא פירט מתי ועל ידי מי נאמר לו כי הוא ערב רק לשוכרת אחת. שקלתי, אם כן, לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר, אך לא אעשה זאת רק מהטעם כי זכותו של נתבע למתן רשות להתגונן בעניינו הולכת וניכרת ע"י הפסיקה כזכות חוקית של אזרח לגישה לערכאות.
לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן.
יחד עם זאת, הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן, ומאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו
(ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3)
757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401)הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך
10,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך
8.1.2007
בשעה
16:30.
תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנה 214 ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסת לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו לפסים של "הליך מהיר".
הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,000 ש"ח + מע"מ ישולמו על פי התוצאות בהליך העיקרי.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום י"ט בתשרי, תשס"ז (11 באוקטובר 2006) בהעדר הצדדים.
