בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
34887-07,151280-08
07/03/2008
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
דץ יעקב
עו"ד בר-און
|
הנתבע:
1. שחל עופר עו"ד
2. הרצל נעמן עו"ד
עו"ד קסטיאל
|
| החלטה |
בפני בקשה לעיכוב הליכים, בשל קיומו של הליך תלוי ועומד.
התביעה:
התביעה הוגשה ביום 21.5.07 בגין סכום כספי של 310,067 ש"ח.
התובע טוען כי הנתבעים חתמו באופן אישי וללא חותמת החברה, על הסכם לסיום העסקת התובע בחברת
"אחוזות החוף בע"מ" (להלן: "
החברה").
עו"ד שחל, הנתבע 1, הינו יו"ר הדירקטריון של החברה, ועו"ד נעמן, הנתבע 2, הינו חבר בדירקטריון.
לטענת התובע, יש לראות בחתימתם האישית של הנתבעים ללא חותמת החברה, משום התחייבות אישית ונפרדת כלפיו.
התובע גורס, כי החברה חפצה לסלקו מדרכה, והציעה לו תנאי פרישה מסוימים. לשיטתו, בתקופה בה כיהן כממלא מקום מנכ"ל החברה, הוא נחשף לאי-סדרים בניהולה, וזו הסיבה לכך שהנתבעים ביקשו להגותו מן הדרך.
התובע חתם בסופו של דבר על הסכם סיום העסקה, וסיים את תפקידו אצל החברה, ביום 2.1.06, על פי ההסכם בין הצדדים.
אולם, בניגוד למצגים של הנתבעים, הפירה החברה את התחייבויותיה ומעכבת את תשלום הכספים המגיעים לתובע, מכוח אותו הסכם.
ניסיונו של התובע לשוב לעבודה אצל החברה, נדחה על ידי החברה, ועל כן עומד התובע על תשלום כספים שלטענתו מגיעים לו, הלא הוא הסכום נשוא התביעה.
מלכתחילה, הגיש התובע כתב תביעה כנגד החברה והנתבעים דכאן, לבית הדיןהאזורי לעבודה. זאת במסגרת
תיק עב'
6771/06. ברם, הנתבעים דכאן, נמחקו בהליך שם על הסף, בהחלטת
כב' השופטת הדס יהלום,
מיום 14.3.07.
כב' השופטת יהלום קבעה, כי התביעה כנגד הנתבעים אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, משום שבינם לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד מעביד, וכי עילות התביעה נגדם הן נזיקיות ולא מכוח דיני העבודה.
אי לזאת, פנה התובע והגיש את תביעתו הנפרדת, כנגד הנתבעים לבית המשפט השלום.
הבקשה:
הנתבעים עתרו לעיכוב הדיון בתובענה, בשל
"הליך תלוי ועומד", הלא היא התובענה בבית הדין לעבודה.
הנתבעים מצביעים על כך, שבתביעה אחת לפני בית הדין לעבודה, מבקש התובע להטיל חיובים כספיים על החברה.
בתביעה הנוכחית בבית המשפט השלום, מבקש התובע על יסוד אותה מערכת משפטית הנטענת על ידיו, להטיל את אותם חיובים כספיים ממש, על חברי הדירקטריון של החברה, כלומר - הנתבעים.
חלק הארי של הטענות הנטענות על ידי התובע, במסגרת התובענה בבית הדין לעבודה, עלול הרי להתברר פעמיים:
הן בבית הדין לעבודה והן בפני בית המשפט השלום.
המסכת הראייתית בתובענה דכאן, צפוי להיות זהה למסכת הראייתית שבמסגרת התובענה בבית הדין לעבודה, המסמכים הם אותם מסמכים, התצהירים הם אותם תצהירים, משתנה רק רכיב החיוב האישי הנטען של הנתבעים דכאן.