החלטה בתיק א 34577/06

1. לפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן:" המל"ל") מיום 30.10.05.

העובדות והמחלוקת

2. התובע יליד 1973,  נפגע בתאונת דרכים ביום 13.5.04, בגינה הוא הגיש תביעה לפצותו.

3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל ונכותו הרפואית של התובע נדונה בוועדה רפואית לעררים, אשר קבעה ביום 30.10.05, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 24% בגין מצב אורטופדי ( 15% בגין הגבלת התנועה בפרק הכתף מכוח תקנה 41(4) ב ו-10% בגין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי מכוח תקנה 37(5) א).

4. כאמור, עותרת הנתבעת, כי בית המשפט יתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדבר נכותו של התובע.

הבאת ראיות לסתור     

5. לטענת הנתבעת, "ביום 20.6.05 קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, כי המשיב... אינו סובל מכל נכות צמיתה בעטיה של התאונה נשוא תובענה זו. ביום 30.10.05 כארבעה חודשים לאחר ההחלטה דלעיל קבעה ועדת עררים של המל"ל באורח פלא וללא שעמדו בפניה מסמכים רפואיים עדכניים כלשהם, כי התובע סובל מנכות משוקללת בשיעור 23.5% בעקבות התאונה הנטענת...". לשיטתה של הנתבעת, "...הפערים שבין קביעות הועדות אינם סבירים ואינם מוסברים ויש להתיר הבאת ראיות לסתור ועל אחת כמה וכמה במקרה דנן בו הפער הינו משמעותי".

עוד טוענת הנתבעת כי "...עיון בפרוטוקול ועדות המל"ל מעלה, כי במקרה דנן מספר מסמכים רפואיים מהותיים ורלוונטים, מן התקופה שלאחר התאונה הנטענת ולאחריה (כך במקור - א.פ.), לא עמדו בפני הועדות".

6. התובע מתנגד לבקשה בנימוק, כי אין בבקשה עילה המצדיקה התערבות בהחלטת המל"ל.

לטענתו, "וועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי נועדה לבחון את ההחלטה של הוועדה הראשונה ובאם טעתה לתקן את הטעות. לעיתים, הטעויות של הועדות הראשונות יכולות להיות טעויות מהותיות, כגון בענייננו".

כן טוען התובע כי "בניגוד לטענת המבקשת, בפני וועדת העררים של המל"ל (המונה שלושה רופאים!) עמדו מלוא המסמכים הרפואיים בעניינו של התובע. עוד עמדה בפני וועדת העררים החלטה של הוועדה מדרג ראשון, מלוא תיקו הרפואי של התובע, סיכום אישפוז, דו"ח מיון וממצאי הדמיה".

דיון

7. בפסקי הדין אשר ניתנו בעניין בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505 ובעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה , פ"ד לט(4) 839, קבע בית המשפט העליון, כי היתר להביא ראיות לסתור קביעה קודמת של דרגת נכות על פי דין ינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר:

א.      טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית;

ב.      טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

בין היתר נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' פלבינסקי חיים תקדין עליון 94(3) 847).

כן נקבע, כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

8. הנתבעת, כאמור מבקשת לבסס בקשתה על שני אדנים:

      האחד, פער והיעדר ביסוס לקביעת הועדה הרפואית לעררים. השני, מסמכים רפואיים        עובר לתאונה ולאחריה, אשר לא עמדו לפני הועדה הרפואית לעררים.