א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
34265-05
26/08/2007
|
בפני השופט:
ד"ר אחיקם סטולר
|
- נגד - |
התובע:
רוזנברג יוסף עו"ד גבאי מיכאל
|
הנתבע:
איילון בע"מ - חברה לבטוח עו"ד קנדל אריה
|
החלטה |
התובע, יליד 1946, היה בזמנים הרלבנטיים הבעלים המחזיק והנהג של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 1942720 (להלן: הרכב) ועבד בתעשייה האווירית במחלקת שירות לקוחות.
הנתבעת היתה בזמנים הרלבנטיים המבטחת של הרכב הנ"ל בפוליסת ביטוח חובה מס' 496490436003 להלן: "הפוליסה").
לטענת התובע, ביום 26.12.02 בשעות הצהרים, במהלך יום עבודה רגיל - ביקש התובע לנסוע ממקום למקום בתוך שטח המפעל. על פי כתב התביעה, תוך כדי כניסתו לרכב, נישען התובע על ידו הימנית, ודחף עצמו פנימה כדי להיכנס לרכב. תוך כדי כך - חש התובע כאב חד וחזק בכתף וביד ימין, מה שהתברר בהמשך כקרע בגידי הכתף הימנית (להלן:
"התאונה").
לטענת הנתבעת, אין המדובר בארוע תאונתי ואין לסווג את הארוע "
כתאונת דרכים" כמובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"
חוק הפיצויים").
עוד טוענת הנתבעת כי לתובע לא נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי "למטרות תחבורה" כהגדרת המונח "תאונת דרכים" בסעיף1 לחוק הפיצויים.
עוד טענה הנתבעת כי בהתאם למבחן הכפול הטמון במונח "עקב" הכלול בהגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" (המבחן הסיבתי-עובדתי והמבחן הסיבתי-משפטי), הרי שאין כל קשר סיבתי בין נזק הגוף לו טוען התובע לבין שימוש ברכב מנועי לו הוא טוען (המוכחש כשלעצמו).
לאור טענת הנתבעת, פוצל הדיון באופן שראשית תוכרע שאלת החבות והתקיימו הוכחות רק בשאלה זו.
דיון והכרעה
התובע מסר את גרסתו לגבי נסיבות התאונה במספר הזדמנויות שונות:
א. בתצהיר שהוגש לביה"ד לעבודה ולבימ"ש זה.
ב. בתצהיר מענה לשאלון שנשלח אל הנתבעת עפ"י בקשתה (שאלות 26 ו-65).
ג. לחוקר משטרת ישראל
ד. לחוקר המוסד של הביטוח לאומי.
ה. למעביד ע"ג דו"ח תאונה.
ו. למעביד ע"ג טופס ב.ל. 250.
ז. לרופא שטיפל לראשונה בתובע בקופ"ח מאוחדת.
ח. לרופא שרשם תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.
ט. בעדותו בפני בית משפט זה במועד ההוכחות.
לטענת הנתבעת, בחינת עדותו של התובע במשפט והשוואתה למול הודאות חוץ שנמסרו על ידו בהזדמנויות השונות, יש בה סתירות מהותיות היורדות לשורשו של ענין, באופן שיש בהן לפגוע פגיעה של ממש במהימנות גרסת התובע, עד כדי איונה.
לטענת התובע, בכל ההזדמנויות המפורטות לעיל חזר באופן עיקבי, מדוייק וחד משמעי על גרסתו לעובדות הפשוטות של כניסה לרכב לצורך נסיעה - ופגיעה בכתף ימין.
התובע מודה שהיה שימוש במונחים שונים ובמילים שונות - אולם התיאור העובדתי המהותי הינו של אותו מצב בדיוק. הגם שפעם נרשם : "השענות על היד" ופעם "תנועה חדה" ובהזדמנות אחרת נרשם "תנועה לא טובה" או "תנועה סיבובית" או "תנועה רגילה, וכיו"ב." עוד טוען התובע שהגם שלכאורה, קיימים הבדלים במינוח, ונעשה שימוש במילים שונות על ידיו כאמור, יש לזכור כי מבחינה עובדתית מסר התובע בכל המקרים הללו את אותה גרסה עובדתית פשוטה כאמור של כניסה לרכב למטרת נסיעה, והשוני שהוצג ב"גרסאות השונות" אינו אלא שוני תחבירי של מינוח כפי שמקובל ונהוג בכל שפה.
לא זו אף זו, הודעותיו של התובע כפי שפורטו לעיל נרשמו ע"י מספר גורמים כאשר בכל הזדמנות נרשמה הודעתו ע"י גורם אחר ובכתב ידו של אותו גורם. התובע אישר תוכנן של ההודעות כפי שנרשמו הואיל ובכולן באה לידי ביטוי העובדה המרכזית לה טוען התובע והיא : כניסתו לרכב לצורך נסיעה ותחושת הכאב בכתף.
הנתבעת מעלה את כל הסתירות בגרסאותיו של התובע:
א.
הגירסה בכתב התביעה לעומת הגירסה בעדות בבית המשפט בדבר דרך התרחשות הארוע - בכתב התביעה נטען שהארוע התרחש תוך כדי כניסתו לרכב כאשר התובע נשען על ידו הימנית ודחף עצמו פנימה כדי להיכנס לרכב, ובתוך כך חש כאב חד פולח בכתף וביד ימין, אשר התברר בהמשך כקרע בגידי כתף ימין.
בבית המשפט העיד שפתח את הדלת, הניח יד ימין על המושב, דחף עצמו להיכנס פנימה והרגיש כאב חד בכתף. לטענת הנתבעת, התובע אישר בעדותו במשפט כי הניח ידו הימנית על גבי משטח הישיבה של מושב הנהג (ובלשון התובע :"על החלק שיושבים במושב" עמ' 7 לפרוטוקול ש' 4 )-ולא על משענת או גב המושב. עוד אישר התובע בעדותו, כי בעת שהניח ידו על גבי מושב הנהג היה כל גופו מחוץ לרכב, וכי רגליו ניצבו כל אותה העת על רצפת מגרש החניה (פרוטוקול עמ' 6 ש' 25-24 עמ' 7 ש' 10-1).
ב.
הגירסה בפני חוקר המל"ל לעומת הגירסה בבית המשפט- לטענת הנתבעת, בניגוד למה שטען בכתב התביעה ובעדות, מסר גרסה שונה בתכלית השינוי בהודעתו בפני חוקר המל"ל בזו הלשון: "באותו יום במגרש חניה ליד מפעל ממן בתוך תע"א נכנסתי לרכב הנחתי את יד ימין ודחפתי את עצמי פנימה הרגשתי כאב חד בכתף ימין" (עמ' 1 להודעה הערוכה בכתב יד ש' 7-6). וכן- "ש.אין בדיוק נכנסת לרכב? ת. נכנסתי לרכב, שמתי את יד ימין על המושב כיסא ודחפתי את עצמי לכיוון היד והרגשתי כאב חד" (עמ' 1 להודעה ש' 12-11 ).
בעדותו במשפט פירט התובע נסיבות השתלשלות התאונה כהאי לישנא:
"פתחתי את הדלת, הנחתי את יד ימין על המושב, דחפתי את עצמי כדי להכנס פנימה ואז הרגשתי כאב חד בכתף..." (פרוטוקול מיום 27.12.06 עמ' 6 ש' 15-14) .