1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 108,933 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבע, שהתנהל בבנק התובע (
להלן: "הבנק"). מקורו של החוב הוא בשתי הלוואות שנטל הנתבע מהבנק ביום 6.4.2006 וביום 9.4.2006, ואשר לא נפרעו בהגיע זמן פרעונן.
2. הנתבע מודה כי קיבל מהבנק את כספי ההלוואה, אך לדבריו, הבנק נהג כלפיו ברשלנות חמורה, תוך הפרת סיכום מפורש עימו ותוך הפרת חובות אמון, נאמנות ושליחות. לטענתו, הנזק שנגרם לו עולה על סכום התביעה.
3. הנתבע מתאר בתצהירו כיצד דרש ממנו הבנק בחודש מרץ 2006, כתנאי להעמדת שתי ההלוואות, כי הנתבע יעביר שלוש קופות גמל שהיו לו בבנק המזרחי, אל הבנק התובע, לצורך מישכונן לטובת הבנק. בעקבות כך העביר הנתבע את כספי קופות הגמל אל הבנק, והפקידם בשלוש קופות גמל: קציר, קרן אור וגדיש. על פי ההסכם שגיבש עם פקיד הבנק, אדם בשם יצחק רז, קופות הגמל היו צריכות להיות משועבדות לבנק להבטחת החזר ההלוואות. דא עקא, רז התרשל. למרות שמסמכי השעבוד נחתמו כבר ביום 6.4.2006, הבנק מישכן רק את קופות הגמל גדיש וקציר, ולא דאג למשכן את קופת הגמל קרן אור. הנתבע אף הקליט את רז שהודה בכך שלא החתים את הנתבע על מסמכי השעבוד של הכספים בקופת הגמל קרן אור. עוד הודה רז בשיחה המוקלטת כי הנתבע הזהיר אותו מראש שעלולים להטיל עיקולים על הכספים לטובת בנק המזרחי.
יתר על כן, גם המישכון שנעשה, בוצע באיחור רב, בחלוף 52 יום, כאשר בינתיים הוטל עיקול לטובת נושה אחר של הנתבע, בנק המזרחי, על כספי קופות הגמל. ביום 24.4.2006 אישר הבנק ללשכת ההוצל"פ כי עוקלו אצלו כספי קופות הגמל קרן אור וקציר, וביום 14.6.2006 אישר הבנק את עיקול הכספים בקופת הגמל גדיש.
4. הנתבע מוסיף ומציין כי הבנק הוסיף חטא על פשע בכך שציית לצווים של לשכת ההוצל"פ והעביר אליה את הכספים שעוקלו, סך של 104,877 ש"ח, בלא לנצל את זכות העכבון והקיזוז שהיתה לו לגבי כספים אלה.
5. דין הבקשה להדחות.
6. גם אם נצא מנקודת מוצא כי הבנק אכן התרשל בכך שלא דאג למשכן בזמן את הכספים שהיו מופקדים בקופות הגמל של הנתבע, הרי שאין בכך משום הפרת חובת זהירות כלפי הנתבע, אלא כלפי הבנק עצמו. בשל רשלנות זו של הבנק, נשמטו מידיו בטוחות טובות לסילוק החוב של הנתבע. יחד עם זאת, עסקינן בחייב עיקרי, ולא בערב. על החייב העיקרי מוטלת החובה לפרוע את חובותיו לבנק, בין אם ישנן בידי הבנק בטוחות ובין אם הבטוחות פקעו, בשל מחדלי הבנק.
7. ישנן הלוואות מסוג "נון- ריקורס", שבהן לא מוטלת על הלווה החובה לפרוע את חוב ההלוואה, אלא הפרעון נעשה אך ורק מתוך נכסים מסויימים עליהם הוסכם מראש. במקרה דנן, אין המדובר בהלוואה מסוג "נון- ריקורס", אלא בהלוואות רגילות לכל דבר וענין (ראה נספחים א' וב' לכתב התביעה), שרק היו אמורות להיות מובטחות בכספי קופות הגמל של הנתבע. על כן, המישכון שלא בוצע במועד, נועד להגן על זכויותיו של הבנק, ולא על זכויותיו של הנתבע.
8. אם הנתבע ביקש להעלים כספים על מנת שבנק המזרחי לא יוכל לשים ידו עליהם, הרי שיצירת הבטוחות לטובת חובו כלפי הבנק התובע, לא היתה הדרך הנאותה לעשות כן. מעצם טיבה וטבעה, בטוחה שמעמיד החייב לטובת פרעון החוב, נועדה להגן על זכויותיו של הבנק בלבד, ולא על זכויותיו של החייב. אם הבנק מתרשל ובכך הוא גורם לאובדן הבטוחה, הרי שהבנק הזיק לעצמו, ולא לחייב.
9. זאת ועוד, וזה העיקר, בצדק טען ב"כ הבנק בסיכומיו כי רשלנות לבדה אינה מצמיחה כל סעד כספי לנתבע, שכן עדיין שומה עליו להראות כי הרשלנות גרמה לו נזק. במקרה דנן לא נגרם לנתבע נזק כלשהו, שכן כספי קופות הגמל לא ירדו לטמיון, אלא שימשו לצורך הקטנת חובו כלפי נושה אחר, הוא בנק המזרחי. אם תתקבלנה טענות ההגנה של הנתבע, ייווצר מצב אבסורדי שבו יזכה הנתבע לעשות שימוש כפול באותו סכום כסף: פעם אחת, לצורך הקטנת חובו כלפי בנק המזרחי בגובה הסכום שעוקל במסגרת תיק ההוצל"פ, ופעם שניה, לצורך איפוס חובו כלפי הבנק התובע. ברי כי תוצאה כזו אינה מתקבלת על הדעת, והיא מובילה למסקנה כי חרף רשלנותו הלכאורית של הבנק, לא נגרם לנתבע נזק כלשהו.
טענתו של הנתבע, כאילו כספי קופות הגמל נועדו לאפשר לו להגיע להסדר חוב עם בנק המזרחי, אינה יכולה להתקבל, שהרי לו שועבדו הכספים לטובת הבנק התובע, כפי שהנתבע רצה כי יקרה, ממילא הוא לא היה יכול לעשות בהם שימוש לצורך סילוק חובו כלפי בנק המזרחי. לכך יש להוסיף את העובדה כי טענתו של הנתבע, לפיה תמורת סך של 104,877 ש"ח היה עולה בידו לפטור את עצמו מחוב בסך של 310,000 ש"ח כלפי בנק המזרחי, נשמעת בלתי סבירה בעליל.
10. אין גם כל ממש בטענה לפיה הבנק צריך היה להפעיל את זכות העכבון והקיזוז על כספי קופות הגמל, ולא להעבירם ללשכת ההוצל"פ. ראשית לכל, בעל הזכות, אם בכלל, הוא הבנק, והחייב אינו יכול לכפות על הבנק לעשות שימוש בזכויות הנתונות לבנק לבדו. זאת ועוד, קופות הגמל הן אישיות משפטית נפרדת, כעולה מההודעות ששלחו ללשכת ההוצל"פ ובהן אישרו את דבר קיומו של העיקול. ההודעות אינן חתומות על ידי הבנק התובע, אלא על ידי קופות הגמל עצמן, בשמן שלהן. העובדה שקופת הגמל גדיש קרנות גמולים בע"מ שולחת הודעות באמצעות בנק הפועלים בע"מ, אינה הופכת את שני הגופים לאישיות משפטית אחת. הבנק הבהיר מצב זה לנתבע במכתב מיום 7.11.2006, נספח ט"ו לתצהיר הנתבע. ואכן, לו היה מדובר בקופות גמל השייכות לבנק, לא היה כלל צורך לבצע מישכון ברשם המשכונות, וניתן היה ליצור את המשכון בעצם ההפקדה בבנק, לפי ס' 4(2) לחוק המשכון, התשכ"ז- 1967.
מכאן שהבנק לא היה יכול לקזז כספים שאינם נמצאים ברשותו, וגם לא לעכבם תחת ידו.
11. העובדה שהנתבע לא נחקר על תצהירו, אינה מסייעת בידו. בע"א 16/89
"ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית
פ"ד מה(5), 729 , נפסק בעמ' 735-736:
"
טענתה השניה של המערערת היא כי בהיעדר חקירה על התצהיר שהוגש מטעמה, היה על בית המשפט לראות את האמור בו כאמת ולפסוק בהתאם לכך. ... אולם, המשיבה צודקת בטענה כי הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו. היינו, בעוד שיש בחקירה על התצהיר כדי להוסיף או להבהיר פרטים לטובתו של צד זה או אחר, הרי באין חקירה כזו עומד בפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה."
12. אשר על כן, הבקשה נדחית. הבנק זכאי ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה.
13.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ג' בחשון, תשס"ח (15 באוקטובר 2007), בהעדר
הצדדים הנ"ל.
________________
