בפניי בקשתם של הנתבעים 3,4 (להלן: "המבקשים") למחיקת התביעה כנגדם ולחילופין למחיקת הכותרת.
לטענתם, התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר בהתאם להסכם השכירות שחל לתקופה של שנה המסתיימת ביום 14.12.04, והוארך לאחר מכן לשנה נוספת. המשיבה טוענת שהיא השכירה את דירתה למבקשים 1,2 ולהם בלבד. לטענת המשיבה , המבקשים חתמו כערבים על הסכם השכירות ועל שטר הבטחון לפירעון כל התשלומים הקשורים בדירה.
לטענתם, הסכם השכירות לו ערבו, היה לשנה אחת בלבד ואינו כולל כל אופציה להארכתו. כתב הערבות המצורף לאותו הסכם השכירות, קובע מפורשות כי הינו תקף לכל אורך תקופת השכירות ו/או אופציה להארכה.
כתב התביעה אינו מעלה כל טענה,לפיה המבקשים חידשו את ערבותם ו/או ביקשו לחדשה.
המבקשים חתמו על ערבותם במעמד חתימת הסכם השכירות ביום 9.12.03 ומאז לא פנתה אליהם המשיבה כלל ומשכך ערבותם מוגבלת לתקופה שהסתיימה. משבחרה המשיבה, להאריך את תקופת השכירות לנתבעים 1, 2, לא פנתה כלל למבקשים, ודין ערבותם לפקוע.
לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והוגשה תוך ניסיון להתחמק מחובם. התביעה הוגשה כנגד הורים וילדיהם הבגירים.
המבקשים ביחד ולחוד ניצלו את תום ליבה כאשר ביקשו להאריך את תקופת השכירות ולא שילמו את דמי השכירות. בסעיף 14 להסכם השכירות, נקבע מפורשות, כי במקרה של הארכת השכירות, הערבות תישאר בתוקפה וסעיף זה לא בוטל. על כן, חל בהסכם בין הצדדים, לרבות חיובי המבקשים, ומשכך ערבותם נשארה בתוקף.
דיון
מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות. (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608).
השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.
הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.
כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.
לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שנטען ב"כ התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש. (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י פד"י מ(3) 358).
ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן. (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724).
עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש.
כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה. (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8).
כאשר יש טענה בכתב התביעה המעלה עילה אשר אם תוכח תהווה עילה לקבלת סעד אין להיענות לבקשה למחיקה על הסף, יש לתת לתובע את יומו בבית המשפט.
מהמובא בפניי עולה, כי בסעיף 14 לחוזה השכירות המקורי, מבוטלת אפשרות האופציה להארכת תקופת השכירות ומשכך תם חוזה שכירות זה במועדו סימון "X" המקורי, קרי 14.12.04.
בצד הסעיף שהוסף לחוזה, בסופו הנקרא "סעיף נוסף" המאריך את החוזה על כל סעיפיו, לא חתומים המבקשים 3,4 הערבים להסכם המקורי ולא הובאה בפניי כל הסכמה מצידם להארכת ערבותם וכל הוכחה לידיעתם על הארכת החוזה ובצידה ערבותם.
