1. התובעים חתמו ביום 20.9.1999 על כתב ערבות בסך של 1,200,000 ש"ח כלפי הנתבע (להלן: "הבנק") לטובת חברת פלבן בע"מ (להלן: "פלבן"). ביום 14.1.2003 הודיע להם הבנק על הקטנת ערבותם לסכום של 850,000 ש"ח. הודעה זו ניתנה לאחר שפלבן שילמה לבנק סך של 350,000 ש"ח על חשבון חובה, וזאת ביום 12.1.2003 (ראה ת/1).
2. החל מחודש מרץ 2004 חדלה פלבן לפרוע את ההלוואה. ביום 11.8.2004 דרש הבנק מהתובעים לפרוע את החוב בהתאם לערבותם. ביום 10.2.2005 גבה הבנק מהתובעים סך של 1,092,330 ש"ח בגין ערבותם.
3. התובעים טוענים כי הבנק לא היה רשאי לגבות מהם אלא סך של 850,000 ש"ח, ועל כן שומה על הבנק להשיב להם את הסכום שגבה בייתר, סך של 242,330 ש"ח.
4. הבנק ביקש למחוק את התביעה על הסף, לחלופין, למחוק את כותרתה ולחלופי חלופין, ליתן לבנק רשות להתגונן.
5. הבנק טוען כי מדובר בערבות צמודה למדד ונושאת ריבית כחוק, ועל כן, גם אם קרן הערבות הופחתה ל- 850,000 ש"ח, הרי שסכום זה נושא הפרשי הצמדה למדד בצירוף ריבית כחוק, ונכון ליום גביית הערבות, עמד סכומה המשוערך של הערבות על סך של 1,092,330 ש"ח.
6. ס' 2 לכתב הערבות קובע כי:
"
ערבות זו והסכומים שנהיה חייבים לשלם לבנק על פיה לא יעלו על סך של 1,250,000 ש"ח (להלן: "הסכום הנקוב"). הסכום הנקוב יגדל וישוערך באופן המפורט בס' 3 להלן ...".
ס' 3 לכתב הערבות קובע:
"
שיעור הגידול בסכום הנקוב יהיה צמוד למדד הכללי של המחירים לצרכן (כולל פירות וירקות) כל זאת בתוספת ריבית משתנה בשיעור שייקבע מפעם לפעם על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961."
הנה כי כן, ברור כי עסקינן בערבות מוגבלת אמנם בסכום הקרן, בשונה מערבות בלתי מוגבלת, אך סכום הערבות אינו סופי, אלא הוא משוערך כקבוע בהסכם הערבות.
7. התובעים טוענים כי הבנק ויתר על שערוך הערבות. טענה זו נסמכת כל כולה על מכתבו של סמי מתיה, מנהל סניף הקריה של הבנק, אשר כתב להם ביום 14.1.2003:
"
הנני לאשר בזאת כי ערבותכם לטובת חברת פלבן בע"מ הוקטנה מסכום של 1,200,000 ש"ח ... לסכום של 850,000 ש"ח... בלבד."
יודגש כי התובעים לא טענו להסכמות כלשהן בינם לבין מתיה, וכל טענתם נסבה סביב הפרוש שיש ליתן למכתבו זה. אין גם כל טענה בדבר הסכמה כלשהי בין הבנק לבין פלבן, לפיו ישונו תנאי הערבות מעבר להקטנת סכום הקרן.
אינני סבור כי מכתב זה מבסס את התביעה. השוואת נוסח המכתב לנוסחו של כתב הערבות מלמד כי מדובר בשגגה בניסוח שנפלה תחת ידי אותו מתיה. התובעים לא הציגו כל הסבר מדוע ישנה מתיה לפתע פתאום את תנאי ערבותם ויוותר על זכותו של הבנק לשערך את קרן הערבות, רק משום שבשלב מסויים פרעה פלבן חלק מחוב הקרן. עצם העובדה שמתיה מתייחס במכתבו לסכום הנומינלי של 1,200,000 ש"ח, מלמדת כי הוא כלל לא התיימר לבחון את שווייה המשוערך של הערבות קודם לפרעון החלקי. אכן, מדובר בכשל ניסוחי, אך שומה על בית המשפט להתחקות אחר מהותה האמיתית של מערכת היחסים החוזית בין הצדדים, ולא להתפס לטעות סופר או השמטה של מנהל הבנק. נחזור ונציין כי התובעים לא טענו בכתב התביעה שהבנק יצר כלפיהם מצגים כלשהם בעל פה או סיכם עימם בעל פה כי ישנה לטובתם את תנאי הערבות. עסקינן אך ורק בפירוש המסמכים נשוא המחלוקת בין הצדדים, ובענין זה אין צורך לשמוע ראיות.
המסמך הקובע את מערכת הזכויות והחובות הוא הסכם הערבות, ובהעדר כל טענה בדבר הסכמה מאוחרת יותר לשנותו, יש ליתן תוקף מלא להסכם הערבות, על כל תנאיו, ואין להתפס לטעויות או השמטות במכתבו של הבנק במועד מאוחר יותר, שאין כל כוונת מכוון מאחוריהן.
8. תימוכין של ממש לעמדתו של הבנק ניתן למצוא במכתבו של אותו מתיה, לתובעים, מיום 12.1.2003 (יומיים לפני המכתב המהווה בסיס לתביעה). במכתב זה כותב מתיה לתובעים:
"הריני לאשר בזאת כי עם קבלת סך של 350,000 ש"ח ... תקטן ערבותכם לטובת החברה הנ"ל מ- 1,200,000 ש"ח ... ל- 850,000 ש"ח ...
כפופים לתנאים שהיו קיימים בערבות הנ"ל
." (הדגשה אינה במקור)
משמע, הבנק ציין מפורשות, עוד בטרם הוקטנה הערבות, כי הקטנת סכום הערבות כפופה לתנאי הערבות. חלק מתנאי הערבות הוא גם הסעיף הקובע כי סכום הערבות יוצמד למדד וישא ריבית כחוק. על כן התובעים יכולים היו להבין, בזמן אמת, כי הקטנת קרן הערבות לא נועדה לשנות את טיבה כערבות הצמודה למדד ונושאת ריבית.
9. יש לציין כי התובעים לא שינו את מצבם לרעה כהוא זה על יסוד מכתבו של הבנק. הקטנת החוב נעשתה עקב תשלום של פלבן ולא עקב תשלום של התובעים עצמם.
10. התובעים מבקשים למצוא ראיה נוספת לטיעונם במכתבו של הבנק מיום 11.8.2004, בו נדרשו לפרוע כביכול חוב בסך 850,000 ש"ח. דא עקא, במכתב נכתב, בין השאר: