בפני בקשת הנתבע (להלן
"המבקש")בעל בית עסק המנהל קליניקה לטיפולים קוסמטיים, ליתן רשות להתגונן, בטענה שהלקוחה, הגברת אנה פולינסקי (להלן
"הלקוחה"), קיבלה 60 טיפולים בקליניקה, אותה ניהל בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. התשלום עבור אותם 60 טיפולים, הייתה בעסקת "קרדיט" ל-18 תשלומים, שבוצעה בכרטיס האשראי של הלקוחה ביום 8.4.04, בסכום של 6,700 ש"ח,שאישרה את קבלת הטיפולים.
לטענתו, הלקוחה ביקשה להפסיק את התשלומים כשנה ומחצה לאחר קבלת הטיפולים, תוך ניסיון לרמותו. המשיבה, מנסה ליצור רושם, כאילו פעלה לפי האמור בסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב, אולם היא מתעלמת מהנאמר בסעיף 10 (ג) לחוק זה והיה עליה לערוך עימו בדיקה יסודית בטרם עצרה את המשך חיובי העסקה.
לטענתו, הלקוחה מודה בסעיף 3ב' לתצהירה, שקיבלה את הטיפולים ובתצהירו התומך בבקשה זו, טען שהלקוחה קיבלה את מלוא התמורה עבור כספה, כאשר לא הייתה אמורה לקבל דבר מעבר לאותם 60 טיפולים.
לטענת המשיבה, המבקש מעלה בסיכומיו טענות ועובדות המהוות הרחבת חזית אסורה ובהם מספר הטיפולים שעברה הלקוחה, אותם לא פירט בתצהירו. לכן יש לדחות את הבקשה וליתן פסק דין כנגדו.
לטענתה, המבקש דרש ממנה זיכוי בגין עסקת "קרדיט" בסך 6,700 ש"ח אשר שולמו ב-18 תשלומים, באמצעות כרטיס האשראי של הלקוחה. הלקוחה פנתה אליה, בהתאם לסעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 ודרשה להפסיק לחייבה, מאחר והשרות לא סופק. בסמוך לפניית הלקוחה, פנתה למבקש בכתב בבקשה לקבל את תגובתו ולהציג אסמכתא על אספקת המוצר/השירות, אולם הלה לא הגיב ולא המציא כל אסמכתא על אספקת השירות כמבוקש ומשכך הלקוחה לא חויבה ביתרת התשלומים. בסעיף 24 "להסכם בית העסק" עם המבקש, נקבעו התנאים בהם קמה לה הזכות לדרוש פירעון מיידי, של כל הסכומים בהם הוא זוכה בניגוד לתנאי ההסכם.
לטענתה, אין בבקשת המבקש כל הגנה ולו בדוחק, כנגד התביעה שהגישה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
נספח ד' לכתב התביעה הינו טופס "פירוט חיובים/זיכויים של "א.ד.מ מרכז רפואי מדיקל " (להלן "העסק") מרחוב בלפור 2 בבת ים, בה היה שותף המבקש ובו פירוט העסקאות מיום 28.11.05 בהם חויב חשבונה ביום 8.2.06
המשיבה שלחה אל בית העסק ביום 29.9.05 מכתב בקשה להצגת אסמכתא על אספקת המוצר/שרות ללקוחה. במכתב זה צוין
"סכום העסקה 6,700 ש"ח", תאריך ביצוע העסקה 08.04.02004 וסוג העסקה קרדיט".
מכתב דומה נוסף שלחה המשיבה למבקש ביום 15.10.05 וביום 24.11.05 שלחה הודעה למבקש, לפיה חוייב חשבון העסק.
לטענת המבקש בחקירתו, לא קיבל מהמשיבה את פרטי הלקוחה ומשכך לא יכול היה להתייחס לכך בתצהירו המצורף לבקשה זו.
"
תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר על תצהירו נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר...אם נעשתה חקירה נגדית ממושכת והמצהיר לא נסוג באופן ממשי מגרסתו שנתגלתה בתצהיר, צריך לתת לנתבע רשות להתגונן" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006 ) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד
184 ).
משלא נסתרה טענתו של המבקש,לעניין זהותה של הלקוחה ומשכך לא יכול היה להתייחס לטיפול אותו קיבלה, מה גם שהעסקה בוצעה כשנה ומחצה לפני שליחת ההודעה על ידי המשיבה, אני מקבלת את הבקשה ונותנת רשות להתגונן.
השלמת הליכים לפי תקנה 214 ב (1) ,התובעת 14 ימים ממתן החלטתי זו והנתבע 14 ימים לאחר מכן.
