1. בפני בקשה לתשלום תכוף, על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
המבקשת, יונה אזרק (להלן: "המבקשת"), ילידת 1950, נפגעה, על פי הנטען, בתאונת דרכים שארעה ביום 29.12.06.
במסגרת הבקשה, ציינה המבקשת כי התאונה ארעה בעת עליה לאוטובוס מ.ר. 61-747-58 של חברת "קווים" (להלן: "האוטובוס").
2. המבקשת ציינה כי האוטובוס עצר רחוק מהמדרכה, כך שנוצר רווח בין המדרכה לאוטובוס וכשהחלה בעליה לאוטובוס, כשרגלה הימנית היתה על המדרגה הראשונה, איבדה את שיווי משקלה ורגלה השמאלית, נכנסה ברווח שנוצר בין האוטובוס למדרכה והיא נפלה.
בחקירתה הנגדית, חזרה המבקשת על גרסתה וציינה כי:
"עליתי עם רגל ימין. רגל ימין היתה בתוך האוטובוס ויד ימין מחזיקה בדלת ורגל שמאל שלי, נכנסה בין המדרכה לאוטובוס ומעדתי" (עמ' 2 לפרוטוקול). המבקשת הוסיפה וציינה כי נפלה לתוך האוטובוס וכי נשארה בתוך האוטובוס, עד שאמבולנס שהוזעק על ידי נהג האוטובוס, הגיע למקום (עמ' 3 לפרוטוקול).
3. המשיבה מכחישה את נסיבות ארוע התאונה וטוענת כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח זכאות לכאורה, על פי החוק.
4. בסעיף 5 ב (א) לחוק, נקבע:
"סבר בית המשפט כי לכאורה, זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק זה, רשאי הוא להחליט שישולם לו תשלום תכוף".
הלכה היא כי הבקשה לתשלום תכוף, נועדה, על פי טיבה וטבעה, ליתן סעד זמני ומהיר, בגדר "עזרה ראשונה" לנפגע בתאונת דרכים. לפיכך, בשלב זה, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים אלא שעליו להכריע על יסוד ראיות לכאורה, המבססות חבות לכאורה בלבד. על מהות ההחלטה הלכאורית, במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, ראה; ע"א 2745/90
בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה (3) 54, א. רבלין,
תאונות הדרכים, סדר הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, תש"ס -1999 (להלן: "
ריבלין") עמ' 624. בפסק הדין, בעניין רע"א 9275/03
פינטו נ' יונה ואח' פ"ד נה (2) 295, הדגיש כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין, כי
"בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא נכנס, איפוא, בית המשפט, לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק הוא רק האם זכאי הנפגע, לכאורה, לפיצויים על פי החוק. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חרום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע".
5. שאלת נסיבות אירוע התאונה והאם מדובר ב"תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק, תידון ותוכרע, במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. בשלב זה, סבורה אני כי עדותה של המבקשת, כי התאונה ארעה בעת עליה לאוטובוס, לא נסתרה על פניה ויצויין כי בתעודת חדר המיון מיום התאונה, נרשם:
"בעת עליה לאוטובוס חבלה סיבובית לקרסול שמאל".
בנסיבות אלה, די בעדותה של המבקשת, כדי לבסס זכאות לכאורה, לפיצויים על פי החוק, די צרכה של הבקשה לתשלום תכוף.
6. כתוצאה מהתאונה, סבלה המבקשת משבר בקרסול שמאל.
לאור תזוזה של השבר, עברה המבקשת ניתוח לשחזור וקיבוע השבר ורגלה גובסה עד ליום 8.3.07.
המבקשת עובדת כממיינת יהלומים בחברת "יהלומי אחים ירושלמי בע"מ" ומשתכרת סך של כ- 4,300 ש"ח, נטו לחודש.
המבקשת נעדרה מעבודתה, עד ליום 27.5.07 ועל פי אישור המעביד,
ת/3, לא קיבלה שכר בתקופת ההעדרות.
התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה ועל פי אישור המל"ל, מיום 6.6.07, שולמו למבקשת דמי פגיעה, בסך של 11,237 ש"ח.
7. המבקשת עתרה לפסיקת תשלום תכוף בגין צרכי מחיה, הוצאות וסיעוד.
המבקשת ציינה כי בתקופה בה היתה רגלה מגובסת, התגוררה אצל אחותה אשר טיפלה בה. מדובר בעזרת מיטיבים, אשר אין מקום לפסוק פיצוי בגינה במסגרת בקשה לתשלום תכוף.
בהתחשב בגובה שכרה של המבקשת, סביר בעיני כי הוצאות המחיה, מגיעות כדי גובה השכר. בנסיבות אלה, בהתחשב בהפסד השתכרות בתקופת ההעדרות מהעבודה ובהוצאות מסוימות שסביר כי נגרמו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה מחד ומאידך, בהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה ובדמי הפגיעה ששולמו למבקשת, ראיתי לפסוק תשלום תכוף, בסכום גלובלי של 10,000 ש"ח.
8. אשר על כן, אני מחייבת את המשיבה מס' 1, להקדים ולשלם למבקשת, תשלום תכוף, בסך של 10,000 ש"ח, בצרוף שכ"ט עו"ד , בשיעור 13% ומע"מ כחוק.