בפניי בקשות נתבעות 3,4 (להלן "
המבקשות") ליתן רשות להתגונן בטענה שאמנם חתמו על כתב ערבות בלתי מתמדת בסכום לאבטחת התחייבויות הנתבעת/המשיבה 1, אך הן לא היו מעורבות כלל ביחסים שבין המשיבה 1 ומושך המושכות בניהול חשבונה הנתבע/המשיב 2, בעלה של המבקשת 3 ואביה של המבקשת 4 , לבין המשיב.
לטענתן, ביום 6.8.01, הועמדה לנתבעת 1 הלוואה בסך 200,000 ש"ח, עליה לא הודיע להן המשיב, למרות היותה של המבקשת 3 בעלת רוב המניות בנתבעת 1 ומבלי שקיבל פרוטוקול מישיבת הנהלת נתבעת 1 המאשרת את בקשת ההלוואה. פרוטוקול שכזה מחויב היה בחתימתה של המבקשת 3 . מייד לאחר שנודע להן, דבר ערבותן על ההלוואה בעל כורחן,דבר שגרם לקרע עם נתבע 2 ולפירוד בינו למבקשת 4, פנו למר פנחס סגן מנהל הסניף של המשיב, על מנת שישחררן מערבותן והלה הסכים לכך בשני תנאים: הראשון שבירת תוכנית חסכון ע"ש המבקשת 4, לטובת חשבונה של הנתבעת 1 והשני שלאחר פירעון התוכנית יהא חשבונה של הנתבעת 1, ביתרת זכות וללא פיגורי תשלום ההלוואה. לגרסתן, המבקשת 4 , פעלה בהתאם למוסכם והועבר מחשבונה סך של 206,450 ש"ח ביום 10.12.02 . משמילאו את חלקן בהסכם , פקע תוקפן של כתבי הערבות והן היו אמורות להיות משוחררות מערבותן זו וכך אף האמינו.
לטענתן, לו הייתה תוכנית החיסכון משועבדת לטובת המשיב, לא הייתה נדרשת הסכמתן והמשיב יכול היה לממש את התוכנית בהליך פשוט וזריז. המכתב המופנה למנהלת הסניף הגברת ניצה קפוצוק, לא נכתב כלל על ידן והן חתמו על מכתב זה, בסניף המשיב. המשיב הפר את ההסכם איתן.
לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה בטענה שחקירת המבקשות העלתה שהגנתן היא "הגנת בדים". הן לא הכחישו את חתימותיהן על כתב הערבות ושתי טענות הועלו על ידן, האחת לפיו ישחררן המשיב מערבותן באם תשבור המבקשת תוכניות חסכון ולאחר הפירעון יהא חשבון נתבעת 1 בזכות וללא פיגור בתשלום ההלוואה והשנייה שההלוואה שחתימתן על הערבות הייתה בטרם ניתנה ההלוואה בסך 200,000 ש"ח וכשהחשבון התנהל במסגרת האשראי שניתנה.
לטענתו, שתי הטענות הוכחו כהגנת בדים בחקירתן. מסמך מש/1 מדבר בעד עצמו, הסיכום הנטען בין המבקשות למר פנחס, לא היה ולא נברא ומסמך זה מדבר בעד עצמו ובו המבקשת 4 ביקשה ממנהלת הסניף, למשוך את חסכונותיה המשועבדים לטובת חוב נתבעת 1, בתחנת היציאה שלהן ולא לשבור אותן כטענת המבקשות.
לגרסתו, אין הגיון בטענה שהמבקשות ישוחררו מערבותן בתמורה לחסכונות, כאשר אלה ממילא משועבדים לו. הן אינן יודעות מה היה היקף הפעילות של נתבעת 1 ומה חריג בהלוואה שהתקבלה ואינן יודעות דבר בקשר לחשבון החברה. בנוסף הן אינן יודעות מה כתוב בתצהיריהן ולא יכולות לאשר את הכתוב בהם ומנסות בסיכומיהן לעשות מקצה שיפורים ולטעון טענות והשערות שאינן מבוססות על ידן והועלו לראשונה בסיכומים ולא הועלו הן בבר"ל והן בחקירה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
במסמך מש/1 מיום 25.11.02, עליו חתימה של מבקשת 4 המופנה לגברת ניצה מנהלת הסניף ואשר הוצג בפני בית המשפט נכתב:
"ביום 10.12.02 לפרוע (בנקודת יציאה) את שווי תוכניות החיסכון/פקדונות ע"ש וקנין דבורה ח-ן 454958 בשווי כ-200,000 ש"ח .
את התמורה יש להעביר לטובת פירעון הלוואת צמודת מדד... בחשבון נעלי פריק (1996) בע"מ ח-ן מס....היתרה שתיוותר תועבר להקטנת יתרת החובה בחשבון נעלי פריק בע"מ ח-ן ..."
בתחתית המסמך זה נרשם ביום 10.12.02:
"בהתאם לסיכום עם הלקוח , סוכם לכסות את יתרת החובה בחשבון וביתרה לפרוע הלוואה". בתחתיתו של המסמך מופיעה חתימה אשר אינה ניתנת לזיהוי.
המבקשת 4 לא ידעה לענות האם תוכנית החיסכון משועבדת לטובת המשיב ובחקירתה לא נסתרה טענתה שלא ידעה על מתן ההלוואה בסך 200,000 ש"ח וכי לא התערבה בניהולה של נתבעת 1 (עמוד 3 שורות 23 - 20 לפרוטוקול).
הגם שמדובר בטענה בעל פה הסיכום שהיה לכאורה למבקשות כנגד מסמך בכתב הוא מש/1, לגרסת המשיב, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן, אם כי בדוחק.
אני מקבלת את הבקשה ונותנת רשות להתגונן.
