בפניי בקשת הנתבעת (להלן: "
המבקשת") ליתן רשות להתגונן בטענה שקיימה את כל התחייבויותיה בהסכם עם המשיבה, אשר הפרה את החוזה הפרות נקודתיות רבות, העולות כדי הפרה יסודית של החוזה ביניהן. בגין הפרות אלה ביצעה קיזוז מהתשלומים המגיעים למשיבה, ע"פ הוראות החוזה, עבור עבודות הניקיון שביצעה המשיבה ולאחר אין ספור של התראות.
לטענתה, המשיבה בחרה להתעלם מהתראותיה מאחר ולא היה לה כל רצון לסיים את ההתקשרות עם המשיבה. ממועד תחילת עבודתה של המשיבה אצלה, נתקלה בתופעות חמורות כגון, אי הגעת מנקים לעבודה, אי ביצוע עבודות הנקיון ו/או ביצוע ירוד של עבודות אלה, הימצאות עובדי המשיבה במצב שיכרון עקב שתיית משקאות במהלך העבודה, הסתלקות המנקים ללא הודעה מוקדמת במהלך העבודה, אי ניקוי משרדיה בחופשת הפסח, אי ניקוי בית הספר היסודי ועוד.
לטענתה, הפרות אלה של המשיבה, היו בגדר הפרה חוזרת ונשנית של החוזה. התראותיה על מנת שהליקויים יתוקנו, מבלי שיהא צורך לנתק את ההתקשרות ו/או לקזז את הסכומים, לא צלחו.
גם פניותיה לחברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון המקומי, לא הועילו ובתאריך 20.6.05 ניתנה למשיבה הודעה על סיום ההתקשרות ביניהן, שנכנסה לתוקף ביום 20.7.05. הקיזוז על ידה בוצע,לאחר שראש המועצה, מר צביקה מה יפית, פנה למר כרסנטי מחברת כח אדם שבמרכז השלטון המקומי אשר נתן את אישורו לקיזוזים.
לגרסתה, הפרותיה של המשיבה מסתכמות בסכום העולה על יתרת הסכום הנתבע. לחילופין תטען שההפרות, כולן או מקצתן, מהוות הפרה יסודית, המזכה אותה בפיצויים מוסכמים בסך 50,000 ש"ח בהתאם לאמור בסעיף 2.11 לחוזה ולפנים משורת הדין לא הפעילה סעיף זה, אלא הסתפקה בקיזוז הסכום המצטבר של ההפרות הנקודתיות שבוצעו ע"י המשיבה בסך 33,000 ש"ח .
לטענת המשיבה, המבקשת ביצעה את הקיזוזים בדיעבד ולאחר שסיימה את עבודתה. הקיזוז מתייחס לחודשים יוני -יולי 2005, שלגביי העבודות בחודשים אלה, לא היו למבקשת כל טענות.
לטענתה, המבקשת באופן חד צדדי, עשתה דין לעצמה והמשיכה לחייב אותה בחודשים דצמבר2004 ועד מאי 2005 וקיזזה סך של 1,000 ש"ח עבור כל ליקוי ובסך הכל 37,000 ש"ח. יוצא מכך ששילמה לעובדיה עבור עבודות הניקיון שביצעו ויוצאת בהפסד עקב הקיזוז ע"י המבקשת.
לגרסתה, המבקשת ביצעה קיזוז כפול, גם בסוף כל חודש וגם בדרך של הפעלת הסנקציה בסך 1,000 ש"ח לכל פעולה ופעולה שביצעה כעולה מעדותו של מר צרפתי שהינה הודאת בעל דין.
לטענת המבקשת בתשובתה, כל טענות המשיבה, הינן טענות המתאימות לדיון בתיק העיקרי ולא בבקשת רשות להתגונן.
לגרסתה, טענת הקיזוז הכפול הנטענת ע"י המשיבה הינה ל-8 מקרים בלבד ואילו בבקשתה מצוינים 33 מקרים של הפרות חוזה ע"י המשיבה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
לבקשת הרשות מצורפים נספחים א1-א13, מכתבים המופנים למשיבה בעניין אי ביצועה התחייבויותיה ממנה בחוזה שבין הצדדים. נספח ג' לבקשה הוא מכתבו של מר כרסנטי, המתיר למבקשת לקזז את הכספים מהמשיבה בגין בעבודתה ו/או אי קיומם.
על מנת לפתור את המחלוקת לעניין הקיזוזים והאם היו קיזוזים בכפל אני מקבלת את הבקשה ונותנת רשות להתגונן.
השלמת הליכים לפי תקנה 214 ב' 1, התובעת תוך 14 ימים ממתן החלטתי והנתבע 14 ימים לאחר מכן.
