א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
29931-06
29/08/2006
|
בפני השופט:
ניב ריבה
|
| - נגד - |
התובע:
1. חסיה כהן
2. יעקב כהן
|
הנתבע:
1. שלמה דוד וקנין
2. עו"ד גיא גולדפרב כונס נכסים
3. שרה מרום
4. דן מרום
|
| החלטה |
1. המבקשים הינם המחזיקים והבעלים בבית המצוי ברח' תרשיש 21-25 רמת השרון, הידוע גם כחלק מחלקה 595 גוש 6417.
2. המשיב 1 הינו עורך דין אשר רכש את הבית הצמוד לבית המבקשים (להלן "
הקונה"). המכירה נתבצעה באמצעותהמשיב 2, עו"ד אף הוא, אשר נתמנה ככונס נכסים מטעם בנק למשכנתאות (להלן "
הכונס"), לבית אותו רכש הקונה. המשיבים 3,4 הינם שכנים אף הם וביתם צמוד לבית המשיב 1.
3. שלשת הבתים בנויים בטור וצמודים זה לזה בקיר משותף. בית המבקשים הינו האחרון, הצפוני, בית הקונה הינו האמצעי ובית המשיבים 3,4 הינו הראשון והדרומי שבהם.
4. הבתים נבנו בשנת 1977 ונעשו בהם שיפורים ותוספות. בלשכת רישום המקרקעין רשומים הבעלים במושע מבלי שנרשמו תשריט חלוקה או הסכם פירוק שיתוף.
5. המבקשים הינם קרובי משפחה של מי שביתו נמכר בהליכי כינוס הנכסים, ובשל יחסי הקרבה המשפחתית שררו אף יחסי שכנות טובים ביניהם, וחצרות בתיהם לא הופרדו בגדר.
6. שלשת הבתים בנויים באופן זהה. לאחר שרכש הקונה את ביתו החל לערוך בו שיפוצים. לטענת המבקשים מסיג הקונה את גבולם, בונה ללא היתר ומנצל באופן זה אחוזי בניה הנתונים לכול השכנים. המבקשים אף טוענים כי ניסו לבוא בדברים עם הכונס או עם הקונה ובא כוחו אך חרף ההבטחות שניתנו להם, לא באו הדברים על פתרונם.
7. המבקשים הגישו בקשה לצו מניעה, להפסיק את עבודות השיפוץ.
8. הכונס טוען כי בדק את בית הקונה מספר פעמים לפני המכירה, וביקר בו גם ביום 26.8.06, יום הגשת התגובה. לטענתו, לא מצא כל תוספת בנייה חיצונית שנעשתה על ידי הקונה או מי מטעמו אלא שהבית בנוי בדיוק בגבולות הבניין כפי שנמכרו לקונה על ידיי הכונס.
9. הקונה טוען בתגובתו כי כל העבודות המתבצעות הינן בשטח הקיים בתוך המבנה הישן ואין לראותן אלא כשיפוץ פנימי שאינו משנה מזכויותיהם הקנייניות של המבקשים. זאת ועוד, נטען כי לפני שנים רבות נערך בין השכנים הסכם חלוקה אשר הוסתר מעיני בית המשפט ומידיעתו. הקונה טוען כי המבקשים עצמם הרחיבו את מטבח ביתם באופן החורג מגבולות קו הבניין וללא היתר.
10. לאחר דיון קצר הוחלט על ביקור במקום, אשר נערך ביום 28.8.06. במהלך הביקור נכחו המבקשים, המשיבים וב"כ המשיב 1. הביקור התייחס לסעדים שנתבקשו בבקשה לסעד הזמני.
11. החלטה זו ניתנת בתום הביקור, על פי הבקשה והתגובות, נספחים ותמונות ובעיקר מראה עיניים.
12.
ההלכה היא כי
"...בית-המשפט אינו ממהר ליתן צו-זמני, שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, כי אם ינקוט זהירות יתירה בשימוש בשיקול-הדעת ויימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי יגרם לו נזק בל יתוקן, אם לא יינתן הצו":ע"א 213/64 [1], בעמ' 653.והשווה: ע"א 218/58 [2]. בדיקה לפי אמות המבחן הנזכרות נערכה בע"א 826/75 [3] וראה גם רע"א 338/88 [4], בעמ' 555. "(עא 91 / 2430 טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צ נ' דליקטיב הקניון מה (4) 225, עמוד 228), ולהלן החלטתי.
13. בבקשה, נתבקש בית המשפט ליתן צו מניעה להפסקת עבודות בנייה המשנות מצב קיים ויוצרות עובדות בשטח, כדלקמן:
א. בקומת הקרקע- להימנע מבניה שיש בה סגירה של שטח החצר להיות "מכבסה" (חדר כביסה).
הנני דוחה הבקשה לצו המניעה. מתצהירו של הכונס ומעדותו במהלך הביקור, שימש חדר הכביסה כמקום אחסון של מטלטלי החייב.
בתצהיר המבקשים מודים האחרונים כי נתנו לחייב להשתמש בשטח זה, אלא שלטענתם השטח הנ"ל שייך להם.
לאחר שראיתי את חדר הכביסה, אשר הכניסה אליו הינה מבית הקונה ולא מבית המבקשים ולנוכח ההודאה כי המוכר השתמש בחדר הכביסה זמן ממושך, אינני נעתרת לבקשה ליתן לגבי חדר זה צו הפסקת עבודה.
ב. בקומת הקרקע- להימנע מצירוף המבואה להיות חדר מחדר המגורים. בביקור ניתן לראות כי לבתים מבואות זהות, המוגדרות בהיתר הבנייה כשטחים משותפים, אך בפועל משתמשים בעלי הבתים בשטחים אלו באופן ייחודי. הכוונה הינה שלכל בית היו שתי דלתות כניסה. החלל אשר נוצר בין שתי הדלתות משמש כמבואה לכל בית באופן ייחודי.
לכאורה, ביטול הדלת הפנימית פירושה הגדלת חדר המגורים והצמדת השטח המוגדר כמשותף, לשטח פרטי.