א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
29765-06
06/05/2007
|
בפני השופט:
אחיקם סטולר
|
| - נגד - |
התובע:
דניאלי יחזקאל
|
הנתבע:
אריה בע"מ - חברה לבטוח
עו"ד ברוש אסנת
|
| החלטה |
1. בהתאם להחלטתי מיום 4.10.06 הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלת ההתיישנות.
2. עסקינן בתביעה להשבת תשלומי פרמיה אשר התובע שילם לטענתו לנתבעת במשך 13 שנים במסגרת פוליסת ביטוח חיים ובריאות הכוללת פיצוי בגין כושר עבודה. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים ביום 22/11/05 והועברה לדיון לבית משפט השלום בת"א בהחלטה מיום 4/5/06.
3. הגם שמדובר בטענת התיישנות, על מנת להכריע בה יש להיזקק לבקשת הנתבעת לדחיית התביעה בגין מעשה בית דין תוך שילובה בשאלת פיצול הסעדים.
טענות הצדדים
4. לטענת הנתבעת, "התובע טען כי נפגע בתאונה ביום 25.6.92 והגיש תביעתו (המקורית) לביהמ"ש ביוני 94. בכתב התביעה המקורי לא כלל התובע דרישה לשחרור מפרמיות. רק בכתב התביעה המתוקן שהוגש בינואר 2000 כלל התובע בסעיף 8.2 לכתב התביעה- תביעה לשחרור מפרמיות במקרה של אבדן מוחלט של כושר העבודה".
לשיטתה של הנתבעת "התובע למעשה הגיש שתי תביעות בגין האירוע הנטען על פי שתי פוליסות. שתי התביעות נדחו. התביעה בת.א (ירושלים) 6411/94 הינה התביעה הרלוונטית המתייחסת לפוליסה מס' 9059916 אשר בה היה סעיף המתייחס לשחרור מתשלום פרמיות-וזאת במקרה של אובדן של כושר העבודה. תביעה זו עברה גלגולים רבים והתקבלו בה שני פסקי דין בבית משפט השלום שדחו את התביעה. גם ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא".
לדידה של הנתבעת "במהלך הדיונים הגיעו הצדדים, בהוראת בית המשפט, להסכמה שנוסחה בפרטי כל כדלקמן-'אין מחלוקת כי הפוליסה נשוא תיק זה נכנסת לתוקפה רק אם יש תאונה. המחלוקת הראשונה בינינו היא האם הייתה תאונה ביום 25.6.92'...ההליך החל בשנת 94 והסתיים בדחיית התביעה בבית המשפט העליון...ביום 17.7.06".
הנתבעת מבקשת לציין ומדגישה כי רק "בכתב התביעה המתוקן דרש התובע השבת פרמיות ששלם מתקופה של 3 חדשים לאחר התאונה (סעיף 8.2 לכתב התביעה המתוקן) גם אז לא יכול היה לבקש שחרור מפרמיות אלא ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (בשנת 2000)".
הנתבעת ממשיכה ומציינת כי "כאשר נוסחה ע"י ב"כ הצדדים ההסכמה הדיונית לא החריג ב"כ התובע את הסעד של שחרור מפרמיות והוא כלל לא טען, כפי שלא טען בכתב התביעה, כי שחרור זה יכול להתקבל כתוצאה ממחלה ולא מתאונה. התביעה לשחרור מפרמיות התיחסה לאירוע מיום 25.6.92".
לאור טענותיה אלו, סבורה הנתבעת כי המדובר במעשה בית דין, וכי עד למועד מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, אשר סגר את ההליך, לא יכול התובע להגיש תביעתו מחדש וזאת עד ליום 17.7.06.
5. התובע מתנגד לבקשה.
לטענת התובע, "טועה הנתבעת בטענתה...כאילו משך תקופת ההתיישנות בתביעה בה עסקינן, שהינה תביעה להחזר תשלומי פרמיות ששילם התובע לנתבעת, הנו שלש שנים בלבד... בענייננו, אין מדובר כלל בתביעה לתגמולי ביטוח" וכי המדובר על תקופת התיישנות בת שבע שנים.
עוד טוען התובע כי "בסעיף 8.2 בתביעתו המתוקנת בת.א. 6411/94...צורפה תביעתו להחזר תשלומי הפרמיות ששילם עד לאותו מועד (25.1.00) לנתבעת וזאת החל מ-שלושה חדשים לאחר התאונה (25.6.92). כתב ההגנה באותה תביעה לא תוקן בעקבות הוספת סעיף 8.2 הנ"ל והתביעה המתוקנת נידונה כמות שהיא (ללא טענת ההתיישנות)... משתבע התובע החזר תשלומי פרמיות ב-25.1.00 עצר את מירוץ ההתיישנות, בכל הנוגע לעילת התביעה בה עסקינן, וזאת עד לתאריך הגשת התיקון-25.1.00".
טענה נוספת של התובע הינה "כי אין לדחות התביעה בשל אי קיום מעשה בית דין, באשר בדחותו את התביעה, לא דן... ביהמ"ש... כלל, בתביעת הפרמיות שהוספה לכתב התביעה הנ"ל, ולא קבע כל ממצא בקשר לתביעת הפרמיות. התביעה בתיק הנ"ל נדחתה מטעם בסיסי אחר, באשר בית המשפט קבע כי לא ארעה לתובע תאונת עבודה בתאריך 25.6.92 כטענתו בכך דחה את תביעתו המתבססת על תאונת העבודה האמורה, ולא דן כלל בעילת החזר הפרמיות".
דיון
6. על בית המשפט לדון בשאלת ההתיישנות, בשאלת מעשה בית דין ובשאלת פיצול הסעדים
מעשה בית-דין
לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"
התקנות"), בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.
"
כלל מעשה בית-דין
(res judicata)
מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין". (נ' זלצמן
מעשה בית דין בהליך אזרחי (פרסומי הפקולטה למשפטים,אוניברסיטת ת"א).
בנושא זה של מעשה בית-דין, יש להבחין בין השתק עילה להשתק פלוגתא.