א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
29637-04
19/06/2005
|
בפני השופט:
ד"ר אחיקם סטולר
|
| - נגד - |
התובע:
רוזנטל אנדרי
עו"ד יואח שכטר
|
הנתבע:
איילון - חברה לביטוח בע"מ
עו"ד הדן הדר
|
|
בפני החלטה שעניינה טענת הנתבעת לפיה התובע מנוע מלהגיש את כתב תביעתו מחמת השתק עילה.
הרקע העובדתי
על פי הנטען בכתב התביעה, התובע, קבלן בניין ומנהל בחברת "האחים רוזנטל" אשר הינה חברה קבלנית העוסקת בבנין, [להלן:"החברה"] נפגע במהלך עבודתו ביום 25.10.01 כאשר נפל על יתדות לא מסומנות באתר בנייה בעומר. כתוצאה מכך שבר את ידו השמאלית. (להלן: "האירוע").
בתאריך 19/3/02 הגיש התובע דכאן כנגד הנתבעת דכאן תביעה לתשלום תגמולי ביטוח - אבדן כושר עבודה מכוח פוליסה לביטוח תאונות אישיות אשר מספרה 84930005/1. ונפתח תיק אזרחי בבית המשפט השלום בתל אביב יפו אשר מספרו ת.א. 165485/02 (להלן: התביעה הראשונה ו/או כתב התביעה הראשון).
התביעה נדונה על ידי כב' השופט ארנסט אשר נתן פסק דין ביום 5/5/04 וקבע כי הוא מקבל את טענת התובע בדבר עצם קרות האירוע למרות אמינותו הלא גבוהה של התובע:
באשר לאמינות התובע, אכן אמינותו לא היתה גבוהה על רקע הסתירות הרבות וכמובן על רקע עדות החוקר והקלטת, יחד עם זאת עצם העדר אמינות אין בו לשלול קיים האירוע התאונתי עצמו, אשר נגרם כנטען במסגרת העבודה, סביר כי נגרם במסגרת העבודה, נפילה באתר בניה מסתברת יותר מנפילה סתם. אתר בנייה הוא מקום מסוכן יותר ממקום אחר כגון מדרכה. האתר הוא מקום מלא מכשולים ויתכן כי התובע נפל ונחבל בידו. מכאן שברמת מאזן ההסתברויות הוכח כי היתה תאונת עבודה, התאונה מתאימה לסוג העיסוק של התובע" (ר' ע' 4 שורות 17-25 לפסה"ד).
לאחר שכב' השופט ארנסט קבע כי האירוע התאונתי התרחש ולאחר שהוכרע עניין חלות הפוליסה חייב את הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודתו כדלקמן :
"התוצאה היא שלתובע מגיע פיצוי לתקופת אי כושר של 5 שבועות. אין מקום לפסיקת ריבית חריגה בנסיבות. לא היה במקרה זה סירוב שרירותי לשלם פיצוי אלא סירוב שהיו לו טעמים ברורים סבירים ומנומקים, ובהסתמך על דו"ח מצולם של חוקר פרטי.נ
התוצאה היא שהנתבעת תשלם לתובע, מתוך 12 השבועות שנתבעו, 5 שבועות X 3,750 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. התשלום תוך 30 ימים מיום שיימסר פסק הדין." (ע' 6 לפסה"ד מיום 5/5/04).
ביום 23/3/04 הוגשה התביעה דנן. על פי כתב התביעה עותר התובע לקבלת תגמולי ביטוח נכות עקב תאונה בעקבות האירוע וזאת מכוח שתי פוליסות:
מכוח פוליסה מס' 26313/5 סך של 26,170 ש"ח בגין נכות נטענת בשיעור של 10%.
מכוח פוליסה מס' 31168/9 סך של כ- 11,741 ש"ח בגין נכות נטענת בשיעור של 10%.
הנתבעת טוענת כי חל מעשה בית דין על תביעת התובע מחמת השתק עילה ולכן דין התביעה להידחות על הסף.
דיון
מעשה בית דין - הכלל
תורת ההשתק הדיוני מכח מעשה בית דין מבוססת על מספר רציונאלים. בראש ובראשונה עומדים הרציונאלים של סופיות הדיון ומניעת כפל התדיינויות. פסק הדין שניתן מחייב את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו כך שלא יוכלו להעלות שנית במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זאת. (ראה זלצמן,
"מעשה בית דין בהליך אזרחי" ( 1991) 3-4) .
הדוקטרינה של מעשה בית דין נחלקת לשתי טענות השתק, השונות ביסודותיהן אך זהות בתכליתן: השתק עילה והשתק פלוגתא.
היסודות להבחנה בין הטענה של השתק עילה לבין טענה של השתק פלוגתא הונחו בפסק הדין בעניין
קלוז'נר נ. שמעוני
(ע"א 246/66, פ"ד כב(2) 561) בדברי כב' הנשיא דאז, השופט אגרנט: "כידוע, תורת ה- Res Judicata של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שהתביעה נדונה לגופה, והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה.
הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות" . (שם, בעמ' 583-584) .
לצידו של התנאי בדבר זהות העילה ניצבים תנאים נוספים חיוניים , להקמתו של המחסום הדיוני:
