החלטה בתיק א 29488/03

1. השאלה  העומדת  לדיון בפני היא, האם  יש לאשר וליתן תוקף להסכם הפשרה שהוגש על ידי התובעת והנתבעת ביום 15.1.06, כאשר במסגרתו כלולה בקשה להמשיך בהליכי ההודעה לצד השלישי.

2. ביום 16.1.06, מיד עם הודעת התובעת והנתבעת על הסכם הפשרה אליו הגיעו ועוד טרם אישורו, הגיש הצד השלישי הודעה ובקשה לא לאשר את ההסכם כפי שהוא, אלא רק בכפוף לדחיית ההודעה לצד השלישי. הצד השלישי טען כי קיימת תלות בין התביעה העיקרית ובין הצד השלישי, כי הליכי צד שלישי הם  "הליכים בתוך הליכים", חסרי חיים משלהם, נגררים אחרי התובענה העיקרית ובהיעלם התובענה העיקרית נעלמים אף הם.

3. הנתבעת הגישה תגובתה לבקשת הצד השלישי  ביום 22.1.06. הצד השלישי השיב לתגובה ביום 26.1.06.

4. תקנה 218 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן:"התקנות") דנה ב" הודעה לצד שלישי כשהחיוב סולק". לשון התקנה הוא כדלקמן:

" בתובענה לפי תקנות 216 ו- 217 רשאי בעל דין להמשיך בהודעה לצד שלישי שניתנה קודם לכן, וכן רשאי הוא - בתובענה לפי תקנה 217 - לבקש מבית המשפט רשות ליתן הודעה כאמור, גם כאשר התובע קיבל פסק דין לטובתו נגד חלק מן הנתבעים או כשהחיוב לגביו כבר סולק על ידם, אך טרם ניתן פסק דין לגבי שאר הנתבעים ולא הוכרעה שאלת ההשתתפות או השיפוי".

5. הוראות תקנה 222 לתקנות גם הן רלוונטיות לענייננו והן קובעות:

" בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך - לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון".

6. לשונה של תקנה 218 מעוררת קושי מסוים ומאפשרת, למעשה, שתי דרכי פרשנות.

האחת, זו שמבקש להעניק לה ב"כ הצד השלישי. על פי פרשנות זו, המשפט המתחיל במילים " גם כאשר התובע" ומסתיים בסוף התקנה, חל  גם על הרישא של התקנה. על פי פרשנות זו ניתן להמשיך בהליכי צד שלישי כאשר החיוב סולק רק אם סולק כנגד חלק מהנתבעים בלבד, כך שנותרו  נתבעים אשר בעניינם לא ניתן עדיין פסק דין.

השנייה, לה טוען ב"כ הנתבעת. על פי פרשנות זו תקנה 218  דנה בשתי אפשרויות. האחת, מקרה בו כבר נשלחה הודעה לצד שלישי על פי תקנות 216-217 טרם סילוק החיוב העיקרי. השנייה, מקרה בו לא נשלחה עדיין הודעה לצד שלישי כאמור טרם סילוק החיוב העיקרי. בהתאם לפרשנות זו, הרישא של התקנה עומדת בפני עצמה ועל פיה כל אימת שניתנה הודעה לצד שלישי  טרם סילוק החיוב העיקרי רשאי בעל דין להמשיך בהליכי  ההודעה לצד שלישי, בין אם נותרו נתבעים אשר החיוב כלפיהם לא סולק ובין אם לאו. החלק השני בתקנה 218 דן במקרה בו לא ניתנה הודעה לצד השלישי טרם סילוק החיוב העיקרי ואז קובעת התקנה כי  רשאי בעל דין בתובענה על פי תקנה 217 בלבד לבקש רשות לתת הודעה לצד השלישי כאשר נותרו נתבעים אשר החיוב כלפיהם טרם סולק.

7. שאלת פרשנות תקנה 218 נדונה במספר הזדמנויות בפסיקה. בת.א.(חי) 63/84, המ' 2822/86 רשות הנמלים נ' הרקולס את סנפיר ואח' , פס"מ תשמ"ז ב', 397 קבעה כב' השופטת שטרסברג-כהן כי לאור ההסטוריה החקיקתית, לאור המדיניות המשפטית הראויה בדבר עידוד פשרות ולאור הוראות תקנה 222 יש לקבוע כי הפרשנות השנייה, אותה ציינו לעיל, היא הפרשנות הראויה ועל פיה יש לאפשר המשך הליכים כנגד הצד השלישי גם אם לא נותרו נתבעים אשר כנגדם לא סולק החיוב.

בת.א. (י-ם) 1284/99 אנקונה ואח' נ' מבנה רב דירות (1990) בע"מ ואח' (אתר "נבו") ציין כב' השופט רביד את ההלכה בת.א. 63/84 הנ"ל ואת הרציונלים השונים בעניין וקבע כי אכן זו הפרשנות הראויה ללשון התקנה.

פרשנות זו אומצה גם בת.א (ת"א ) 188507 , בש"א 173315/04 אור עבודות בע"מ נ' אופק רכסים השקעות ופיתוח בע"מ (אתר "נבו") לעניין האפשרות להמשיך בהליכי הודעה לצד שלישי לאחר כריתת הסכם פשרה בין התובעת והנתבעת.

 לאותה התוצאה, אם כי בדרך אחרת של היקש ועל פי תקנה 222 מגיע גם ד"ר זוסמן בספרו סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 1995, עמ' 644 - 646.

8. ב"כ הצד השלישי בתשובתו  הפנה לע"א 1628/92 גינזבורג נ' ירון פלסט (1981) בע"מ ואח' , פ"ד מח(2) 372. ההפניה אינה מלמדת על מה שמבקש ב"כ הצד השלישי ללמוד  ואולי ההיפך הוא הנכון. באותו עניין דן בית המשפט בשאלה מהו הדין במקרה של הפסקת הליכים של התובענה העיקרית - האם יש להפסיק ההליכים בהודעה לצד השלישי או שמא ניתן להורות על דחייתם, באותן הנסיבות בהן  שולח ההודעה לא התייצב לדיונים. כלל לא עמדה על הפרק בקשה להמשך הליכים כנגד הצד השלישי. בית המשפט העליון קבע כי באותן הנסיבות, לאור אי ההתייצבות, ניתן להורות על דחיית ההודעה לצד השלישי ולא רק על הפסקת ההליכים. מעבר לכך קבע בית המשפט העליון כי אין כל סיבה " לא להפריד בין הדבקים ומדוע לא נכריע בכל אחת מן החזיתות לעצמה".

9. אכן, אפשרות להפרדה בין החזיתות היא רוח התקנות ותכלית החקיקה והיא נלמדת גם מתקנה 222 אותה הבאנו לעיל. מתקין התקנות העניק לבית המשפט שקול דעת לא לדון בתביעה העיקרית ובהודעה לצד השלישי  יחדיו אלא לדון ראשית בתובענה העיקרית ורק לאחר סיומה, לרבות בדרך של פשרה, לדון בהליכי ההודעה לצד השלישי. ראה לעניין זה:  רע"א 6092/04  י.מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ"ד נט(2) 198.

10. הפרשנות הראויה, לטעמי, של תקנה 218, היא זו  שמאפשרת המשך הליכי ההודעה לצד שלישי גם במקרה  בו סולק החיוב בתובענה העיקרית במלואו. זו הפרשנות העולה מרוח התקנות, כאמור, מהוראות תקנה 222, מהמגמה לעודד פשרות ומהפסיקה המנחה של בתי המשפט המחוזיים. אין להערים קשיים על בעל דין אשר בחר להגיע להסדר פשרה ויש לפרש התקנות ברוח זו. בהתאם לכך, אין להעמיד כל סייג בפני האפשרות להמשיך בהליכי הודעה לצד שלישי מקום בו הליכים אלו כבר החלו לפני סילוק החיוב העיקרי. הסייגים מוצבים רק על פי חלקה השני של התקנה, מקום בו לא ניתנה כזו הודעה טרם סילוק החיוב. במסגרת ההליכים כלפי הצד השלישי יוכל הצד  השלישי להעלות  טענותיו ותתברר המחלוקת בינו ובין שולח ההודעה. זכויות הצד השלישי אינן מתקפחות עקב הסדר פשרה בין התובע לשולח ההודעה.

11. לאור כל האמור לעיל ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין התובעת לנתבעת אשר הוגש לאישור בית המשפט ביום 15.1.06.

12. ההליכים כנגד הצד השלישי ימשכו כסדרם.