החלטה בתיק א 28637/04

א.        מהות ההליך ועיקר טענות בעלי הדין

1.         ההליך שבפני עניינו בהודעה לצד שלישי שנשלחה במסגרת ההליכים שבין התובעת בכתב התביעה העיקרי (להלן: " וקסלר") לבין הנתבעים (להלן: " עברון").

בכתב התביעה שהגישה וקסלר כנגד עברון, נטען כי מיום 15/5/97, או בסמוך לכך, נחתם בין וקסלר לבין עברון הסכם פינוי, לפיו רכשה וקסלר מעברון את זכויות הדיירות המוגנת של האחרונים בדירה, בשכונת נווה צדק בת"א, בתמורה ל- 275,000 דולר. במסגרת ההסכם האמור הוצגה הדירה כדירה בת 3 חדרים, עברון הצהירו על קיומו של צו הריסה התלוי ועומד לגבי הדירה והתחייבו כי היתר הבניה שהוגש על ידיהם לעיריית ת"א בקשר לדירה יקבל את אישור הוועדות המתאימות והתחייבו לשאת בכל התשלומים הצריכים לכך. עפ"י סעיף 6 להסכם התחייבו עברון לפנות את הדירה לא יאוחר מתום 120 יום מחתימת ההסכם.

2.         בכתב התביעה טענה וקסלר כי עברון הפרו את ההסכם, שכן בניגוד להתחייבותם לא ניתן למעשה לקבל היתר בניה כאשר הדירה אינה קיימת מבחינה תכנונית. להלן טענה וקסלר כי נקטה הליכים שנועדו לאפשר הוצאת היתר בניה ובכלל זה הכנת תב"ע נקודתית שמטרתה אישור תוספת יחידת דיור נוספת על גג הבנין. במהלך אותה תקופה, כך נטען, בעוד שוקסלר עמלה להסדיר את הליכי התכנון והרישוי המשיכו עברון להתגורר בדירה ולעשות בה כשלהם וזאת למשך תקופה של כ-5 וחצי שנים. במועד מאוחר, עם קבלת היתר הבניה, יותר דרשה וקסלר את פינוי הדירה וימסרו לה את החזקה, אך עברון התנו את הפינוי בתשלום יתרת התמורה ואף דרשו אורכה נוספת לפינוי בת 120 יום, וקסלר טענה כי רק ביום 1/5/03, לאחר ששילמה את יתרת התמורה בסכום של 102,500 דולר לעברון קיבלה מהם את החזקה בדירה.

3.         וקסלר ייחסה בכתב התביעה לעברון הפרת הסכם, מצגי שווא והתעשרות שלא כדין על חשבונה ובכתב תביעתה עתרה לחייב את עברון בתשלום דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים למשך תקופה של 68 חודש בדירה, בסכום כולל של 334,350 ש"ח וכן את הפרש שערו היציג של הדולר בין שיעורו ליום הפינוי הקבוע בהסכם ובין שיעורו ביום ביצוע התשלום בפועל בסכום של 11,725 ש"ח.

4.         בכתב ההגנה שהגישו עברון ייחסו אלו את הבעיה התכנונית שמנעה מתן היתר בניה לחובתו של ברוך סער (להלן: " סער") שהוא הבעלים של הבנין. כמו כן, נטען כי עברון הם שנשאו בכל ההוצאות הכרוכות בהוצאת היתר הבניה בסכום כולל של 138,969 ש"ח.

בסעיף 39 לכתב ההגנה טענו עברון כי הגם שהתגוררו בדירה משך כ-5 וחצי שנים הרי שמצבה זה נגרם שלא בטובתם וכי סוכם בינם ובין וקסלר כי מועד מסירת החזקה בדירה ידחה עד לקבלת היתר בניה וזאת ללא חיובו של עברון בדמי שימוש.

5.         במסגרת כתב ההגנה הגישו עברון הודעת צד שלישי נגד סער ובה טענו בין היתר כדלקמן:

1.         כי סירובה של רשות הרישוי בעיריית ת"א ליתן היתר בניה עפ"י הבקשה שהגישו הינה פרי מעשיו של סער בחלוקת הבנין ורישומו בצפיפות דיור שאינה תואמת את התב"ע.

2.         כי עברון נשאו בכל העלויות הכרוכות בהכנת תוכנית מתאר נקודתית למרות שעל סער היה לשאת בהם כמי שגרם לצפיפות יחידות הדיור בניגוד לתב"ע וזאת בסכום כולל של 138,969.62 ש"ח.

6.         בסעיף 3 להודעה נטען כי היה ועברון יחויבו בתשלום הנזקים להם טוענת וקסלר בתביעתה או חלק מהם - זכאים עברון לשיפוי ו/או להשתתפות ו/או לפיצויים מסער.

בסעיף 5.27 להודעה נטען:

"מעשיו ו/או מחדליו של הצד השלישי הם אשר גרמו לעיכוב שחל בקבלת היתר הבניה וכתוצאה מכך לעכבו (צ.ל. לעיכוב - מ.ב.ח.) שחל במסירת החזקה ובתשלום יתרת התמורה עפ"י הסכם הפינוי בין הנתבעים לבין התובעת - לפיכך שומה על הצד השלישי לשאת בכל סכום של פיצוי שיפסק, אם יפסק, לטובת התובעת".

בסעיף 6 להודעה ביקשו עברון לחייב את הצד השלישי "בשיפוי ו/או בהשתתפות עם שולחי ההודעה זו בתשלום כל סכום בו יחויבו ע"י ביהמ"ש, אם בכלל, וכמו כן לחייבו בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק והוצאות הליכי צד ג' אלו".

7.         סער כצד שלישי הגיש כתב הגנה ובגידרה העלה טיעון התיישנות וכן טענות בדבר סופיות עילת התביעה של וקסלר והשתק פלוגתא, כמו כן נטענו ע"י סער גם טענות לעיצומו של עניין, דהיינו הכחשת טענות עברון המייחסות לסער אחריות לקשיים שחלו להכשרת הדירה נשוא ההסכם.

ב.         דיון והכרעה

1.         ביום 30/5/05 הגיעו וקסלר ועברון לידי הסכם פשרה לפיו: "מבלי שצד אחד מודה בטענות הצד שכנגד הסכימו עברון לשלם לוקסלר "לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל תביעותיה נגדם את הסך של 94,600 ש"ח ...".

הסכם הפשרה האמור קיבל תוקף של פס"ד בו ביום.

מטבע הדברים המחלוקת שנשארה פתוחה לדיון עניינה בהודעה לצד שלישי ששיגרו עברון לסער.

בישיבת יום 14/11/06 שנקבעה לשמיעת ראיות בהליכי צד שלישי, חזר ועמד עברון על טענת ההתיישנות; לגירסתו נרשמו הדירות בבנין בלשכת רישום המקרקעין עוד בשנת 1994, בעוד שההסכם שבין וקסלר לעברון נחתם בשנת 1997.

2.         אני רואה לדחות טענה זו: