החלטה בתיק א 28492/06

(בש"א 182915/06)

1.         זו בקשת המבקשים - הנתבעים כי בית המשפט ייתן צווים כנגד המשיב אשר יורו לו להוסיף ולהשיב בתצהיר ערוך כדין על השאלון, וכן ליתן כנגד המשיב צו לגילוי מסמכים מסוימים.

2.         בתיק העיקרי, הוגשה על ידי המשיב, כנגד המבקשים, תביעה בעילת פרסום לשון הרע על עקב פרסומה של דיבה חמורה בכתבה שפורסמה במוסף "כל הזמן" המצורף בימי "ו" לעיתון "מעריב" שעניינה תביעה ותביעה שכנגד, שהתובע - המשיב היה בהן נתבע ותובע שכנגד, ואשר נתבררה בבית המשפט השלום בירושלים.

           בכתב התביעה טוען המשיב בין היתר כי דברי לשון הרע שפרסמו המבקשים, כציטוט מפי מר פרדי נצר, התובע שתביעתו נדחתה - ולפיהם עשו המשיב דכאן והשופט שדן בתביעה בבית המשפט בי-ם עם נשיא בית משפט השלום בי-ם, בשם "קומבינה".

טוען המשיב בכתב תביעתו כי בשים לב לעובדה שהמשיב הוא מי שכיהן כשופט בבית המשפט העליון שנים רבות, ומי שהיה משנה נשיא בית המשפט העליון,  ועל כן הטלת דופי בטוהר משפטי של אדם, והאמירה כאילו עשה "קומבינה" עם השופט היא דיבה חמורה ומכפישה תוך הטלת דופי בעניין טוהר המשפט.

3.         בכתב הגנתם, מבקשים הנתבעים להוכיח כי אכן נתפרה "קומבינה" בין המשיב דכאן לבין השופט בי-ם, להטיית משפט, וכי המשיב נותר באולם בית המשפט לאחר תום הדיון בעניינו, כדי להשיח עם השופט ועם נשיא בית המשפט.

4.         על רקע האמור בכתב התביעה, בכתב ההגנה, ובכתב התשובה, טוענים המבקשים בבקשה שבפני כי המשיב התנגד להשיב על חלק ניכר מן השאלות וכי סירב לגלות חלק ניכר מהמסמכים הספציפיים שלטענת המבקשים - השאלות הן כולן שאלות רלוונטיות, אינן מכבידות ואף עוסקות בלב לבה של המחלוקת בין הצדדים ובעילת התביעה לגופה.

5.         המשיב מצדו טוען כי חלק ניכר מהשאלון לא נועד אלא לגרום לקיום דיון, בפעם הרביעית, בנושא הביטוח ובקשר לתאונת הדרכים, נשוא התביעה בבית משפט השלום בירושלים, ולאחר שנידונה ונבחנה בפני שלוש ערכאות והדרישה למענה טוב יותר כביכול איננה אלא דרישה קנטרנית ולא עניינית, ואין בה תועלת לייעול המשפט. אשר לדרישתם לגילוי פרסומים, כתבות ו/או ידיעות שהתפרסמו אודות המשיב, טוען הוא כי אף זו דרישה שאיננה עניינית בנסיבות העניין.

6.         אדון תחילה בסוגיית השאלון.

שאלה מס' 2

בשאלה זו נדרש המשיב לפרט ולצטט במדויק מהכתבה מהם הפרטים שהם אמת.

כאמור - הגנתם של המבקשים היא הגנת "אמת דיברתי". הנטל להוכחת הגנת "אמת דיברתי" - אומנם מוטל על הנתבעים, המבקשים כאן, כטענת המשיב.

דא עקא שהשאלה היא שאלה שבליבה של המחלוקת.

כשמדובר בתביעת לשון הרע, ולנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה יש לפרש את לשון הרע הנטענת על רקע הפרסום כולו. לפיכך - משהעלו הנתבעים בכתב הגנתם את הגנת "אמת דיברתי" רשאים הם להפנות לתובע שאלות הנוגעות לעובדות המאמתות את לשון הרע שבפרסום.

ראה: ת.א (ת"א) 3593/92 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' אוברקוביץ' ואח' תקדין מחוזי 92 (2) 461, 463 - 462.

עם זאת  -אני סבורה כי אם יש פרט מסוים אשר הנתבעים מבקשים לדעת אם הוא אמיתי אם לאו, יתכבדו וישאלו לגביו שאלה מפורשת. אין מקום לדרוש מבעל הדין בשאלון לנתח את הכתבה כולה, מילה במילה, ולסווג כל מילה בה כאמת או שקר, ואין בכך כדי לייעל את הדיון.

השאלה 2 בניסוחה זה - פטור המשיב מלהוסיף ולהשיב עליה.

שאלה מס' 4

בשאלה זו נדרש המשיב לפרט - מהם הפריטים השקריים בכתבה נשוא התביעה.

במענה - פירט והתייחס המשיב ל-12 דוגמאות לשקרים מובהקים, חצאי אמיתות,

אי דיוקים, שגיאות ורמיזות שהופיעו בכתבה ויש בהם כדי פגיעה.