בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
28227-03,170481-03
30/07/2006
|
בפני השופט:
קליין מנחם
|
| - נגד - |
התובע:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל
עו"ד סופר
עו"ד שני
|
הנתבע:
1. י.ש שבשבת מיזוג אוויר 1998 בע"מ
2. אלימלך אורלי
3. אלימלך יעקב
עו"ד שלגי
|
| החלטה |
בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר.
התובע בענייננו הנו תאגיד בנקאי אשר נקשר עם הנתבעת 1 ובערבות הנתבעים 2 ו-3, ביום 21.12.98 לרצונם ובהסכמתם, בהסכם לניהול חשבון שיקים (נספחים א' וב' לכתב התביעה).
המבקשים בקשת רשות להתגונן הם הנתבעים בתיק העיקרי והמשיב הוא התובע בתובענה שבכותרת.
התובע טוען כי חשבונה של הנתבעת 1 היה לדיבטורי ויתרת החובה של הנתבעת 1 בחשבונה כולל ריבית נכון ליום הגשת התביעה עמד בסך של 8,817 ש"ח . התובע טוען עוד, כי הנתבעת לא עמדה בפירעון חוב זה למרות בקשתו של התובע, ועל כך נסבה תביעה זו.
מעיון בבקשה למתן רשות להגן בתצהיר המבקשת 2 ובחקירתה הנגדית עולה, כי אין עוררין, כי הנתבעת 1 חתמה מרצונה על הסכם לניהול חשבון שיקים, בצירוף שיעורי הצמדה וריבית אשר הסכימו עליהם הצדדים, וכי הנתבעים 2 ו-3 ערבו לחובה של הנתבעת 1.
המבקשים טוענים כי לפני כשלש שנים בסיכום בין מנהל סניף הבנק דאז מר אלון, והמבקשת 2 סוכם כי יימסרו למשיבה מספר שיקים דחויים לכיסוי יתרת החובה שהייתה אז, וכי לאחר פירעון השיקים ייסגר חשבונם, וכי כל השיקים נפרעו עד לפני כשנתיים.
עוד טוענת המבקשת, כי לפני מספר חודשים פנה מי מנציגי המשיב ומסר כי נותרה ייתרת חוב של כמה מאות שקלים בגין עמלות וריביות, וכי הפקידה כמה מאות שקלים ושכחה מן העניין. לטענתה , פתאום נודע לה כי המשיב שילם בגין המחאה אשר ניתנה כביטחון לצד ג', ואשר לא היה אמור לשלם שכן אין לה מסגרת אשראי, ולא חפצה היא בתשלום בגין השיק הנ"ל, ואשר על כן אין עליה לשאת בגין מחדלי המשיב.
ב"כ המשיב מצידו, טוען שאין ליתן רשות להתגונן למבקשת, טענותיה לא מפורטות ונוגדות ההסכמים וכי החובה של המשיב בתור בנק היה לכבד את השיק, מאחר שלא ניתנה בגינו הוראת ביטול.
דיון
על מנת להידרש להכרעה בעניין זה טוב נעשה אם נשים פעמינו אל עיקרי ההחלטות המעצבות תכניה של בקשת הרשות להתגונן בהליך מקוצר מעיין זה.
כבר עתה, טוב כי נזכיר, ויהיה זה לנו למורה דרך כי לא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיה המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. זאת יקבע כי למקרא תצהירו של הנתבע יעלה כי אין בו כדי הגנה לכאורית לביסוס חיץ כנגד טענות התביעה. (ד. בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שישית, תש"ס -2000), 123).
בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, שוב עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ, פ"ד מה(1) 69, 70).
לשם כך, נקבעו להם כללי מנחים בפסיקה שבאמצעותם להטוות לנו הדרך, אם יש בטענה לכאורה כדי להצדיק את בירורה וליבונה בהליך משפטי סדור.