בפניי בקשת רשות להתגונן, תביעה כספית על סך של 32,792 ש"ח.
טענות המבקשים
עסקינן בתובענת סרק של שוכר דירת מגורים בבעלות הנתבעים אשר הפר את חוזה השכירות, בכך שפעל בניגוד להוראות חוזה השכירות בין הצדדים ופינה מן המושכר את כל תכולתו, דבר שהסב לנתבעים נזק כספי, גרם להם לטרחה רבה ומיותרת.
בין המבקשים למשיב נחתמו מספר חוזי שכירות בקשר לדירה, כל אחד מהם לתקופה של 12 חודשים, והמשיב החזיק בדירה תקופה של כ- 3 וחצי שנים.
בשלב כלשהו הודיע המשיב למבקשים, חד צדדית, כי אין בדעתו להשתמש בריהוט ולצורך מגוריו בדירה, ולכן הוא מפנה את הריהוט כולו מן הדירה, תוך שהוא מבטיח לשאת בכל העלויות הכרוכות בכך לכשתסתיים תקופת השכירות. משלא נותרה להם ברירה הסכימו לכך המבקשים מתוך ידיעה שבידיהם בטוחה טובה לכיסוי הנזקים שייגרמו להם אם וכלל שיפר המשיב את הבטחתו.
בנוסף, נותר המשיב חייב למבקשים ע"ח דמי השכירות ותשלומי המסים בגין הדירה, סך שווה ל- 375$ ארה"ב כפי שהתובע מודה בעצמו בכתב התביעה מטעמו.
המבקשים טוענים כי סיכומי המשיב חורגים באופן בוטה מחלטת ביה"מש והם באורך 5 עמודים במקום 3, המשיב "העמיס" את סיכומי בטענות עובדתיות שאין להן כל סימוכין בראיות (ס 2 עמוד 7 לבקשת המבקשים) ועל כן יש להורות על משיכת הסיכומים מתיק בהמ"ש.
טענות המשיב
פניית המבקשים לבקשה לביטול פס"ד נעשתה ללא ניקיון כפיים ובחוסר תום לב מובהק, שכן המבקשים סרבו להחזיר את ביטחונות המשיב לחוזה השכירות שנערך ביניהם ללא הצדקה, עילה, זכות, התרעה או הודעה כמתחייב בחוזי השכירות שנחתמו בין הצדדים ועל פי חוק, תוך התעלמות מפניותיו החוזרות ונשנות של המשיב, בא כוחו ובהמ"ש אליהם.
הפסיקה קבעה מפורשות כי טענת "הגנה לכאורה" הנה תנאי הכרחי, אולם לא מספיק על מנת לאפשר רשות להתגונן. על המבקש להתגונן לבוא נקי כפיים ותם לב ובנוסף עליו להציג מסכת עובדתית שלמה, וגם לציין פרטים מלאים ומדוייקים.
לטענתו, נחתמו 3 חוזה שכירות אשר בכולם לא הושכר ציוד, שכן המשיב הודיע למבקשים כי יש ברשותו את כל הציוד הנדרש למגורים ואין הוא מבקש לשכור ריהוט או ציוד חשמלי ביחד עם הדירה. הבנות אלו בין הצדדים באו לידי ביטוי בכל חוזי השכירות שנחתמו שנה אחר שנה, ולא צורפה להם רשימת ציוד מושכר פרט למפתח הקאונטרי (אותו החזיק המשיב בתום התקופה).
בפגישה שנערכה בסיום תקופת ההתקשרות ובמעמד החזרת החזקה בדירה לידי המבקשים ולשביעות רצונם, חמד המבקש את בטחונות המשיב, שכללו 2,500$ וניתנו במזומן וסירב להחזירם באמתלות שונות וביניהם בטענה כי חסר הציוד שהיה בדירה. המבקש לא פעל על פי החוזה והחוק ואף לא הודיע הודעת קיזוז.
רשימת הציוד של ציוד שלכאורה היה בדירה אשר נערכה במעמד החזרת החזקה, נערכה לבקשת המבקש.
לטענת המשיב רשומה זו נעשתה בתמימות, בכדי לנסות לשחרר את כספו, אך הקפיד שלא לחתום על מסמך זה שכן חשב שאין לו תוקף משפטי.
המשיב הגיש תביעה בסד"מ והמבקשים בחרו שלא להתגונן וניתן פס"ד כנגדם, רק בשלב מאוחר יותר הגישו המבקשים בקשה לביטול פס"ד שנתקבלה בהסכמה לאחר חקירת המבקש ופסיקת הוצאות למשיב.
הטענה היחידה עליה מתבססת בקשת רשות להתגונן של המבקשים היא כי לכאורה הושכרה הדירה למשיב עם ריהוט וציוד ולכן עומדת לזכותם "הגנה לכאורה" וזכות קיזוז הביטחונות ולכן יש לתת להם רשות להתגונן.
בחוזה השני, הוסיפו הצדדים למען הסר ספק, ליד סעיף 15 תיקון בכתב יד ובו נכתב במפורש כי "בטחונות החוזה הקודם הנמצאים אצל המשכיר ישמשו בטחון בחוזה זה" (נספח א' 2 לסיכומי המשיב, עמוד 5 ס' 15). טענת המבקש האמין כי הביטחונות ישמשו בנכד "הציוד שפונה" אינה נכונה, מכיוון שבמועד חתימת ההסכם השני, אמורים הביטחונות שמסר המשיב לצורך החוזה הראשון להתכלות ולהתקזז כנגד רכישת הציוד החסר לכאורה, ולא יכלו להוות ביטחונות עבור החוזה השני ולאחריו גם לשמש כביטחונות לחוזה השלישי.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
