1. בפני בקשה לתשלום תכוף, על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
2. המבקש, עטיה יהונתן (להלן: "המבקש"), נפגע ביום 2.1.05 בתאונה שעל פי הנטען, מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק ואשר נסיבותיה, תוארו בבקשה, כדלקמן:
"בעת כיסוי מטען חול על גבי משאית... לקראת נסיעה כאשר המנוע פועל, ולצורך מניעת בריחת חול מהמשאית בעת הנסיעה, במהלך הירידה מארגז המשאית, נפל הנפגע ונפגע בגופו".
3. המשיבה מכחישה את נסיבות ארוע התאונה וטוענת כי אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק.
כן מוסיפה המשיבה וטוענת כי בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה ולאור הסכומים ששולמו על ידי המל"ל, אין מקום לפסיקת תשלום תכוף.
4. לאחר ששמעתי עדותו של המבקש וטיעוני ב"כ הצדדים, ראיתי לדחות הבקשה ואפרט נימוקי.
5. המחלוקת בסוגיית החבות מתמקדת בשאלה האם התאונה ארעה במהלך ירידה מהמשאית או כתוצאה מנפילה במהלך פרישת הברזנט על גבי המשאית וללא קשר לירידה מהמשאית, שאז מדובר בפועלה שהינה חלק אינטגרלי של טעינת המשאית.
על פי ההלכה שנפסקה ברע"א 418/03
אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה ואח', תק-על 2004 (4) 3066, מקום בו מתקיימת אחת מדרכי השימוש המוכרות בחוק, בצוותא חדא עם פעולת טעינה ופריקה שהוחרגה מגדר "שימוש ברכב מנועי", גובר השימוש המכליל והארוע יוכר כתאונת דרכים. מאידך, נראה כי אם מדובר בנפילה שלא ארעה במהלך ירידה מהמשאית אלא במהלך כיסוי המשאית בברזנט, באתר העבודה עצמו וטרם תחילת הנסיעה, הרי שמדובר בחלק אינטגרלי מפעולת טעינה של המשאית, המוחרגת מהגדרת "שימוש ברכב מנועי", וראה לעניין זה; רע"א 6223/98
שיבלי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נב (5) 381, ות"א (מחוזי-חיפה) 431/02
עוידאת נ' ב. גולן בע"מ ואח', תק-מח 2005 (1) 5731.
6. כידוע, במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, אין בית המשפט נדרש להיכנס לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים ודי בשלב זה, בהוכחת זכאות לכאורה, לפיצויים על פי החוק.
בענייננו, יש לציין כי קיים שוני בין גרסת המבקש לגבי נסיבות ארוע התאונה, כפי שפורטו בבקשה לבין עדותו בחקירה נגדית והגירסה המפורטת שמסר במסגרת תצהיר התשובות לשאלון,
נ/2, יחד עם זאת, שאלת נסיבות ארוע התאונה והיותה תאונת דרכים - אם לאו, תידון ותוכרע, במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. בשלב זה, לא ראיתי צורך, להידרש לשאלת נסיבות ארוע התאונה והאם עלה בידי המבקש להוכיח זכאות לכאורה, לפיצויים על פי החוק, שכן סבורה אני כי גם בהתעלם משאלת החבות, אין המבקש זכאי לתשלום תכוף וזאת נוכח סכומי הגמלאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי.
7. המבקש ציין הן בבקשה עצמה והן בעדותו, כי בששת החודשים שעובר לתאונה, השתכר מעבודתו כנהג משאית, סך של כ- 1,000 ש"ח לחודש. המבקש הסביר את השתכרותו הזעומה בכך שהמשאית עליה עבד, לא היתה תקינה והושבתה, חדשות לבקרים, על ידי המעביד, לצורך תיקונים. בחקירה חוזרת, הוסיף המבקש והשיב כי אינו יודע מתי היתה אמורה המשאית לשוב לעבודה סדירה.
8. התאונה הוכרה כאמור, כתאונת עבודה.
ועדה רפואית של המל"ל, קבעה את נכותו של המבקש, בשיעור 15%, בגין קשיון נוח של שורש יד שמאל ולאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה נכותו של המבקש, בשיעור של 19%. המבקש קיבל דמי פגיעה, גמלת נכות זמנית ומענק נכות, בסך כולל של כ- 65,000 ש"ח נומינלי.
מאז התאונה, חלפו כשנה וחצי, גם אם אקבל כי המבקש יכול היה להשתכר, כפול משכרו עובר לתאונה, שהסתכם כאמור בכ- 1,000 ש"ח לחודש, הרי הסכומים שהתקבלו מהמל"ל, "מכסים" הפסדי השתכרות, למשך תקופה העולה על שנתיים.
זאת ועוד, נכותו הרפואית של המבקש, החל מ- 11/05, הינה בשיעור של 15%. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל הטענה כי המבקש אינו כשיר לעבודה, באופן מוחלט וגם בדו"ח מרכז השיקום צויין כי הינו מסוגל לעבוד, בעבודה מתאימה, 8 שעות ביום. לפיכך, גם אם המבקש, אינו כשיר לחזור לעבודה כנהג משאית הרי יכול הוא להשתלב בעבודה כלשהי על פי כושר וכישוריו בכלל ובהתחשב בשכר הנמוך שהשתכר עובר לתאונה, בפרט.
9. בנסיבות אלה, נוכח תשלומי המל"ל ועל אחת כמה וכמה, כשקיימת בעיית חבות, לא היה מקום להגיש בקשה לתשלום תכוף.
הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה, בסך כולל של 1,500 ש"ח, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. יחד עם זאת, ראיתי להורות כי סכום ההוצאות, לא יגבה, עד לסיום ההליכים בתביעה העיקרית.
המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום 03 ביולי, 2006 (ז' בתמוז תשס"ו) בהעדר הצדדים.
